title
title
title
title
title
title
משב רוח - התבוננות

התבוננות

 

כשקיבלתי אותה, שמחתי. אהבתי אותה מזה שנים, אך מעולם לא מלאני ליבי לקנותה. עתה כאשר כל חברותיה קנו משכן בביתי והורגלתי אליהן לא דימיתי כי אוכל להוסיף עליהן עוד אחת. אך הנה נמצא המקום בין הוילון לפינת החדר במלבן הצר והחשוף...

מידי פעם אני מתבוננת בה ועיני לא שבעות.

כל פעם מחדש שובה את ליבי תמונתו זו של רנואר.

היא נקראת "ריקוד בבוג'וואל" (1883).

 

e688432b40093409c9d7af5b8bd4547dהגבר אדום הזקן חובש מגבעת צהובה, לובש מעין חליפה...

לא, אין זו חליפה. אין הוא נראה כאיש אצולה מכובד.

צעיר כפרי המחזיק נערה בזרועותיו וכמעט עולה באוזני צליל המנגינה המלווה את צעדיהם. הוא מחזיק בה כשידו האחת מלפפת את מותניה ואילו השניה אוחזת בידה. כל גופו מוטה אליה ופניו נוטות אל פניה, כמעט לנשיקה. אך היא פניה מוסבות מפניו בחיוך קל ועיניה מושפלות כמחשבת היא רגשותיה בינה לבין עצמה. מתמכרת קמעא למגעו, אך נוטה במעט לאחוריה וידה הנתונה בידו ספק קצת מושכת קצת דוחה, כדרך אישה הקרבה ושומרת על המרחק כאחד. גווה מופנה מעט ממנו, אך שמלתה רבת השכבות מסוחררת מעט, אולי מתנופת הסיבוב אשר חוו זה עתה. ברקע מביעים הצבעים והפנים המלוות את הרוקדים, שמחת הרגע והבילוי.

יש תום בפניה ובחיוכה , אך הצעיף (או שמא כובע הוא זה) אדום אדום ומעניק גם זוהר אדמדם לשערה. בעוד השמלה בצבעיה העדינים ורוד, תכול ולבן, משרה איזו שהיא חגיגיות תמימה, מיזוג צבעי מגבעתו הצהובה מול צעיפה האדמדם משרים  אוירה של תשוקה כבושה.      ואולי אך מצב רוחי הוא זה המביא אותי להתבוננות הזו. מחר אולי אראה זאת אחרת... כל יום צופן עימו הבנה חדשה – זה כוחו של ציור מופלא.

 



אבישג