title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים

אחרי 77 שנה, גם יהודי עיראק דורשים הכרה כנפגעי הנאצים


מהומות בעיראק בשנות ה- 30 מתוך הסרט: "לזכור את בגדד"

ניצולי ה"פרהוד" שבו נרצחו 179 מיהודי בגדד דורשים פיצוי כמו יהודי לוב ותוניס שנרדפו בידי הנאצים, בטענה שהפוגרום נעשה בשל הסתה נאצית. אחרי שהמחוזי דחה את דרישתם, הם פונים לבית המשפט העליון

עופר אדרת – הארץ - 825.05.201

יוצאי בגדד מכנים את הפוגרום שאירע שם ב–1 וב– 2  ביוני 1941 (חג השבועות באותה שנה), "ליל הבדולח של יהודי עיראק". 179 יהודים נרצחו ואלפים נוספים נפצעו בפוגרום, שכלל גם התעללות בתינוקות, אונס וחילול גופות, לצד שוד של רכוש ופגיעה בבתי כנסת. בימים אלה מלאו לפרהוד (פוגרום בערבית) 77 שנים.

לא במקרה יש בקרב קהילת יוצאי עיראק מי  שמקבילים את הפרהוד לפוגרום שביצעו הנאצים   שלוש שנים קודם לכן ברחבי גרמניה. לטענתם, קדמה לו הסתה אנטישמית מבית היוצר של גרמניה הנאצית, אשר שלחה גרורותיה עד לבגדד.

אלא שעד כה המדינה סירבה להכיר בקשר בין הפרהוד למשטר הנאצי ובהתאם לכך גם לא העניקה פיצוי כספי לקורבנותיו במסגרת חוק נכי רדיפות הנאצים. בחודש פברואר האחרון נדחתה התביעה שהגישו כ–2,000 ניצולי הפרהוד לבית המשפט המחוזי בחיפה, בדרישה להכיר בהם כנפגעי הנאצים. השופטים קיבלו את עמדת המדינה, וקבעו כי הפרהוד לא היה פוגרום מבית היוצר של גרמניה הנאצית.

"אחריות גרמניה הנאצית לשואת העם היהודי אינה עומדת לדיון", כתב נשיא בית המשפט, רון שפירא, אך סייג ואמר כי אין להטיל על גרמניה הנאצית "כל אשם לפרעות ביהודים באשר הם". לדבריו, "אנטישמיות, לצורותיה השונות, היתה קודם לעלייתו של המשטר הנאצי לשלטון, ולא חלפה מהעולם לאחר שגרמניה הנאצית הובסה. גורמי תופעת האנטישמיות רבים וחלקם משתנים מתקופה לתקופה".

יהודים בבגדד ממתינים לחתום על ויתור על אזרחותם העיראקית כדי לעלות לישראל, ב-1950

יהודים בבגדד ממתינים לחתום על ויתור על אזרחותם העיראקית כדי לעלות לישראל, ב-1950  צילום: בית התפוצות

השופט מתח ביקורת על הניסיון לייחס לנאצים את האחריות לפרהוד, ואמר כי מי שעושה זאת "מחטיא את המטרה ומסיר אחריות מרבים אחרים שדגלו, ודוגלים עד היום, באנטישמיות, בתורות גזע ובשנאת זרים". לדבריו, "ראוי שגם אנו לא ניתן לפורעים ומחוללי אנטישמיות ושנאת זרים לרחוץ בניקיון כפיהם ולהטיל את האחריות למעשיהם והתנהגותם על הנאצים ואחרים כמותם".

עורך הדין דורון עצמון ממשרד דוד ידיד ושות', שהיה בין מגישי תביעת הפיצויים בשם יוצאי עיראק, קורא אחרת את מהלך ההיסטוריה. "אנחנו טוענים שיש קשר סיבתי בין ההסתה הנאצית לפרהוד", הוא אומר.

בבקשת הערעור שהגיש המשרד לבית המשפט העליון בחודש מארס נכתב, בין השאר: "השבח לאל, יהדות ארצות ערב לא נלכדה בציפורני חית הטרף הנאצית, אולם גלי השנאה, הרשע והאכזריות שיצאו מברלין בשנות השלטון הנאצי, הגיעו עד לגדות הפרת ושפת החידקל, וגרמו גם שם לרצח יהודים". עוד נכתב שם: "גם יהודי עיראק הנם קורבנות הרדיפה הנאצית, והגיעה העת להכיר בכך ובזכאותם לתגמולים בגין סבלם אשר נגרם להם, בין השאר, עקב תעמולת השנאה האנטישמית הנאצית".

התביעות נדחו

הדיון בנושא החל ב–2011, כשאלפי נפגעי הפרהוד דרשו מהרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר להכיר בהם כזכאים לפיצוי על פי חוק נכי רדיפות הנאצים. הם הסתמכו על כך שכמה שנים לפני כן הכירה המדינה גם ביהודי תוניסיה ולוב שסבלו מרדיפות הנאצים, כזכאים לתגמולים.

בתביעות שהגישו טענו ניצולי הפרהוד כי הפוגרום שאירע ב–1941 בבגדד בוצע בחסות שלטון שנתמך והוכוון על ידי המשטר הנאצי, ולכן הם זכאים לפיצוי כקורבנות של אותו משטר. ואולם, התביעות נדחו על ידי הרשות ובשנה שעברה נדחה גם ערעורם בפני שתי ועדות ערר של בתי משפט שלום.

במרכז הדיון עמדה מידת השפעתה ומעורבותה של גרמניה הנאצית בנעשה בעיראק ב–1941. המדינה טענה כי "עיראק היתה מדינה עצמאית בזמן הפרהוד עצמו", והצליחה לשכנע את בתי המשפט, כי "אין שמץ ראיה שבזמן מן הזמנים הרלוונטיים שלטה גרמניה בעיראק או הצליחה לשלול מהמוסדות העיראקיים את יכולת הבחירה החופשית שלהם".

מנגד, התובעים הציגו תמונת מצב שונה, כפי שמתואר כעת גם בבקשת הערעור לעליון. במרכזה ממשלה עיראקית פרו־נאצית, שעלתה לשלטון בעקבות הפיכה צבאית שבוצעה בעידודו של המופתי הירושלמי, חאג' אמין אל חוסייני, שמתואר כ"סוכן של גרמניה הנאצית".


צעירים יהודים מעיראק מפליגים לארץ ישראל בעקבות הפרהוד

צעירים יהודים מעיראק מפליגים לארץ ישראל בעקבות הפרהוד

צילום: בית התפוצות

בממשלה החדשה כיהנו, לפי גרסה זו, אישים פרו־נאציים מובהקים, ובכירים במשטר, כמו מפקד הצבא והמופתי עצמו, אף קיבלו מימון גרמני לפעולותיהם. במקביל הופצה בעיראק תעמולה נאצית ששודרה ישירות מברלין באמצעות הרדיו והוחדרה עמוק לעיראק גם באמצעות מיופה כוח גרמני על אדמתה.

בחוות דעת של היסטוריונים, שהוגשו לבית המשפט, תואר באריכות הקשר בין התעמולה הזו לפרהוד. ד"ר נסים קזז, מומחה לעיראק, כתב כי "התעמולה הגרמנית החדירה, במשך שנים רבות, את רעל השנאה ליהודים למוחותיהם ולבם של חוגים ורבדים רחבים של האוכלוסייה העיראקית. שנאה זו התפרצה במלוא עוזה בפרהוד".

ד"ר אדי כהן, מומחה לתעמולה הנאצית לארצות ערב, כתב כי "התעמולה הנאצית בשפה הערבית סייעה בהחדרת האנטישמיות הרדיקלית אל המזרח התיכון... וניסתה לרכוש את אהדת האוכלוסייה הערבית לנאצים ולפיהרר". לדבריו, היא "העצימה וליבתה את השנאה ליהודים, עד אשר גרמה לה להתפרץ באופן קטלני ומחריד באירועי הפרהוד".

פרופ' מיכאל אפל, שעמד בראש החוג להיסטוריה באוניברסיטת חיפה, כתב כי "התעמולה הגרמנית יצרה 'אקלים אידיאולוגי' של משטמה ושנאה ליהודים, נתנה לגיטימציה, שלא היתה קיימת עד אז, לרצח יהודים באשר הם יהודים והתירה את דמם. בכך היוותה, למיטב הבנתי ההיסטורית־המקצועית, גורם מכריע להתרחשות הפרהוד". פרופ' יצחק כרם, מומחה ליהדות המזרח, סיכם וכתב: "צירוף כל הנתונים מוביל למסקנה כי הגורם המכריע לפרוץ הפרהוד היה ההסתה הנאצית נגד היהודים בעיראק. ההסתה בוצעה על ידי המשטר הנאצי באמצעות נציגיו וסוכניו, ומומנה על ידו".

תנאים לפיצוי

ואולם, בתי המשפט דחו את הטענות האלה. "אף אחד מהמחקרים לא מצביע על תעמולה נאצית כגורם דומיננטי מרכזי שהביא לרגשות השנאה ביחס ליהודים ולהתפרצות שגרמה לפרהוד. לא ניתן לקבוע שאלמלא ההסתה הגרמנית אירועי הפרהוד לא היו קורים", כתבו השופטים. בסיכומו של דבר הם קיבלו את הטענה לפיה שנאת יהודים היתה קיימת בעיראק עוד טרם עליית השלטון הנאצים והיא היתה הקרקע עליה צמח הפרהוד.

לדברי עו"ד עצמון, הקושי בתיק נעוץ בכך שמדובר באירוע היסטורי בן כמעט 80 שנה, שמטבע הדברים גורמים רבים השפיעו עליו לצד ההסתה הנאצית. לכן, לדבריו, לא הוגן מצד בית המשפט לדרוש הוכחות חד־משמעיות לכך שההסתה הנאצית היתה הגורם הבלעדי לפרהוד. "היסטוריה אינה מדע מדויק ולא ניתן לבודד במסגרת דיון היסטורי גורם מסוים מיתר הגורמים שפעלו בזירה, עד כדי קביעה ודאית כי היה 'הכרחי'". לדבריו, "העובדות הן, שבעיראק התקיימה במשך תקופה ממושכת, שקדמה לפרהוד, מערכת הסתה אנטישמית־נאצית, שנוהלה ומומנה על ידי גרמניה הנאצית. למערכת ההסתה הנאצית היתה השפעה על העוינות של האוכלוסייה העיראקית ליהודים שישבו בקרבה, ולכן מערכת הסתה זו היתה אחד מגורמי הפרהוד, המצטרף לגורמים נוספים".

ב–2015, בעיצומם של הדיונים המשפטיים בתיק הזה, החליט משרד האוצר כי גם יהודי עיראק, מרוקו ואלג'יר שנרדפו בשואה, יקבלו פיצויים. ואולם, בניגוד לתביעת נפגעי הפרהוד לקבל פיצוי כספי שווה לזה שמקבלים שאר הזכאים לפי החוק, קבעה המדינה כי גובהו יהיה נמוך משמעותית מזה של יהודים בארצות אחרות: מענק שנתי של כ–3,600 שקלים, לעומת מענק חודשי של כ–2,200. כיוון שהמענק השנתי הותנה בהתחייבות לא להעלות תביעות נוספות, היו כאלה שוויתרו עליו.

כעת מקווים נפגעי הפרהוד מעיראק כי בית המשפט העליון יקבל את טענותיהם ויורה למדינה להעניק להם את אותו פיצוי כמו ליהודים ממקומות אחרים שנרדפו בידי הנאצים. במקביל, בערכאות נמוכות יותר מתנהלים דיונים גם בתביעות דומות שהגישו יהודים ממרוקו, שסבלו מרדיפות משטר וישי הפרו־נאצי. גם תביעותיהם נדחו בשלב הראשון על ידי המדינה, שקבעה כי "המדיניות האנטישמית שננקטה כלפי היהודים במרוקו לא בוצעה על פי הוראה או פקודה שניתנה על ידי גרמניה הנאצית".