title
title
title
title
title
title
משב רוח - אהבתי, אוהבת, אוהב

אהבתי, אוהבת, אוהב

 

משורר אהוב שכבש את לבבנו שנים רבות, והנה חלף עבר לו סתו, עבר לו גם אביב ואנו עם פתחו של קיץ. ואני יודעת הוא הולך ונמוג. שרים אותו פחות, קוראים אותו עוד פחות ואילו אני, ואולי יש עימי שותפים צר לי כי יעלם בערפלי העיתים.

אלתרמן ה"זקן" והשנון כל כך מקובל, וחוזר ועולה שמו שיריו ומנגינותיו ואילו נתן הצעיר יותר, נתן יונתן – מדוע הולך ונעלם משדות הבידור הקל?

צר לי. לכבודו – מתוך הזדהות עם יחסו החם והאוהב לערכים היקרים לי – ארץ ישראל, שדותיה, ריחותיה, עם "ריח הזבל ניחוח חציר" – כל אלה מתובלים במסורת עתיקה מחד, בעצב הורים שכולים מאידך – מדברים עדיין לליבי. אנו עומדים בפתח ראשיתם של ימי בכורים. הקשר היחיד והמיוחד למקורות חיינו החקלאיים עם האהבה אל ילד אחד אהוב שאבד, מתמזגים בשיר קצר ומיוחד זה שלפנינו.

מתוך "שירים על ספר הישר" – שירים בהשראת המקרא והאגדה – מאת נתן יונתן.

 

חֲנִינָא בְּנִי

"כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני,

וחנינא בני דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת"

(תענית כ"ד)

כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא

אֶלָּא בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי

הָיָה יוֹרֵד לְגַנּוֹ וְרוֹאֶה

תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר

יַלְדָּהּ שֶׁבִּכְּרָה

וְנִשְׁאַר עוֹמֵד מֵרָחוֹק

נָזִיר עוֹבֵר אֳרָחוֹת

הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִזּוֹן בִּשְׁבִילוֹ

וַחֲנִינָא - אַף לֹא תְּאֵנָה אַף לֹא רִמּוֹן

אַף לֹא אָהֲבָה אַחַת

כְּאִלּוּ בֶּאֱמֶת דַּי לוֹ

בְּקַב חָרוּבִים מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת

 

כותב נתן על גב ספרו: "זהו נסיון לפרש את עצמי, את חיי,

בעזרת הספרות העתיקה ועתירת החכמה שהורישו לנו אבותינו".

תמונה קשורה

                                                       

 

תודה לך.     אבישג