title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים

ההוצאה להורג בחג השבועות- 21.5.1942

 

באביב 1942, ממש לקראת חג השבועות, נאסרו עשרה (10) יהודים- כולם יהודים דתיים מאוד מידועי הקהילה, ביניהם שלמה ז'ליכובסקי. כמו במקרה של חג הפורים, הורו על ד"ר למברג ללכת לבית הכלא ולבשר ליהודים על תלייתם המתוכננת לחג השבועות.

 

"מה עלי לומר להם היא הסיבה לתלייתם?" שאל ד"ר למברג את המפקד. "אמור להם שהם נתלים עקב הברחה ופשעים נוספים כנגד האומה הגרמנית". "אבל יהודים אלה הם מהדתיים ביותר בקהילה שלנו!", מחה ד"ר למברג והמשיך: "הם אנשים ישרים ואף אחד מהם לא עבר על שום חוק."

המפקד פנה לעצת אחד הכמרים שהיה עימו במשרד, ולאחר מכן השיב: "אז אמור להם שהם נידונים לתלייה באשמת פזיזות בקבלת עשרת הדיברות ובאשמת יהירות באמונתם כי הם העם הנבחר. ובכן, היום אני בחרתי בהם בשם הפיהרר. הכומר יידע אותי שבשבועות חוגגים את עשרת הדיברות, ולכן זה יום ההולדת של העם היהודי. ביום הזה, ימות מניין זה של אנשים מרומים [שהלכו שולל] ויהירים. אתה משוחרר."

 

באותו ערב, ד"ר למברג ביקר את עשרת היהודים בבית הכלא וסיפר להם את החדשות ואת הנימוק אותו נתן המפקד. ד"ר למברג הצטער על כך שהוא לא יכל לעשות יותר עבורם, וכן על כך שבתור יו"ר היודנראט הוא לא הצליח להגן עליהם ולא הצליח למלא כראוי את האחריות שהוטלה עליו.

 "אל תדאג, חברי", ענה לו שלמה ז'ליכובסקי. "עשית כל מה שאפשר לעשות." שלמה ביקש מד"ר למברג לנסות להבריח לתא המאסר כל מה שצריך בשביל תפילת חג השבועות ויום הכיפורים. ד"ר למברג הבטיח שינסה, ושאל בפליאה: "יום כיפור? יש עוד הרבה זמן עד יום כיפור."

הוא נענה: "אנו נקיים את תפילת נעילה של יום כיפור. זה אולי לא יום כיפור עפ"י לוח השנה, אך זהו יום הדין שלנו. אנו נשאר ערים כל הלילה של ערב שבועות ונתפלל. מחר בלילה אנו נכריז בפני אלוהים שאנו מוכנים לכפר על כל החטאים של העם היהודי."

 

למחרת בערב חזר ד"ר למברג עם כל הדברים המבוקשים- כולל שופר. ואכן, לאחר ששלמה ז'ליכובסקי ערך את תפילת חג השבועות הוא החל בתפילת הנעילה של יום כיפור. מילה אחר מילה, תפילה אחר תפילה, עשרת היהודים ערכו את תפילת יום הכיפורים. לפני שהגיעו לאחת מהמנגינות היפות ביותר של תפילת נעילה, אֵל נורָא עֲלִילָה. הַמְצִיא לָנוּ מְחִילָה. בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה, עצר שלמה ז'ליכובסקי את התפילה.

הוא פנה לתשעת היהודים האחרים ואמר: "בואו נפסיק לשיר ונשמור את המנגינה הזו למחר כאשר נצעד אל הגרדום." הם הסכימו.

 

השוטרים הקשוחים ששמרו בחצר בית הכלא אשר שמעו את תפילתו של שלמה ז'ליכובסקי ואף לעיתים השתתפו בה, החלו כעת לפרוץ בבכי כמו ילדים.

בדיוק בחצות הלילה תקע שלמה ז'ליכובסקי בשופר (עפ"י הקבלה, בשעה זו נפתחים שערי שמיים). הצליל הארוך והמושלם של השופר נשמע בכל בית הכלא ואף הידהד בז"ו. אפילו הדמיון לא יכול להמחיש את הרוחניות אותה חוו עשרת היהודים בלילה אחרון זה לפני מותם.

 

כמו שנעשה בבוקר חג הפורים, הגרמנים אספו בכיכר את כל יהודי ז"ו. פולנים ופולקסדויטשים רבים הגיעו, ואף יש אומרים כי חלקם הגיעו עם נשיהם.

שוב היו הגרמנים שמחים לאיד. בשעה המתוכננת הובאו עשרת האנשים על-ידי המשטרה היהודית. שקט נפל על הקהל כשהעשרה הובאו לכיכר כשידיהם קשורות מאחורי גבם. ואז החלו להישמע מלמולים, שכן העשרה נראו שלווים ובראשם שלמה ז'ליכובסקי שחייך ופניו קורנות. בתלייתם רצו הגרמנים ללמד את ז"ו שהגזע העליון שולט, אך הם נכשלו בגלל שלמה ז'ליכובסקי.

כשהעשרה הלכו לכיוון הגרדום, הרים שלמה ז'ליכובסקי את ראשו לשמיים והחל לשיר בקול שכל ז"ו הכירו ואהבו כל כך את השיר מתפילת הנעילה: אֵל נורָא עֲלִילָה. הַמְצִיא לָנוּ מְחִילָה. בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה. בחזרה השנייה של הפזמון הצטרפו אליו יהודים מהקהל. בחזרה השלישית כל אלפי היהודים החלו לשיר.

 

הגרמנים יצאו מגדרם! מקרה כזה מעולם לא קרה! עשר כסאות הונחו מתחת לעשרה חבלים, שכן הגרמנים רצו לתלות כל אדם בנפרד על מנת למשוך כמה שיותר את הטקס הזוועתי.

 

שלמה ז'ליכובסקי ניגש לכסא הראשון ועלה עליו כשהוא מחייך לעבר החיילים הגרמנים ומשטרת הגטו, ושאל: "נו?". הוא הראה עם ראשו את החבל שמעליו ומתח את צווארו לעברו. "נו?", הוא שאל שוב. ושוב בלבול. דבר כזה לא אירע מעולם. לפתע, מתוך השקט, הרים שלמה ז'ליכובסקי את קולו לעבר השמיים והחל לשיר "שמע ישראל". כל הקהל שר איתו. כולם היו במצב רוח מרומם. כולם בכו ללא דמעות.

לאחר תליית עשרת היהודים, קהל היהודים לא התפזר. הם עמדו בשקט ובהערכה לזכר אותם קורבנות - קדושים מעונים – וכאי ציות לגרמנים. לבסוף, לאחר איומי רובים מצד הגרמנים ובעזרת משטרת הגטו, עזבו כולם את הכיכר.

בניגוד לעשרה שנתלו בחג הפורים, עשרת היהודים הללו לא הושארו תלויים כל היום. הגרמנים אישרו להורידם ולקבור אותם בקבורת ישראל. כולם היללו את העשרה, ובייחוד את שלמה ז'ליכובסקי שהפך לגיבור רוחני.   

הנה שמות עשרת הקרבנות שנתלו בחג השבועות 1942:

 

 

 

  

 

השיר על שלמה ז'ליכובסקי

כתבים אחרונים, הוצ' הקבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות, 1969, עמ' 52-58   
 

שירו שמיים וארץ, זמרו, ישיר אלוהים <<השם המפורש>> ממקומו!

שירו אתם פה כל דרי מטה, שירו למעלה שכני ברקיע!

שירו כל ש"י עולמות, הריעו, הרנינו השם ז'ליכובסקי שלמה

כי שם האדם הוא הגדיל עלי ארץ, כבוד האדם הוא הגביה!..

- - -

שלמה ז'ליכובסקי!.. מין שם הוא אף שם של יהודי, ניב יהודים יביע –

המיתו כבשה הפעם כל השוק, היא מופלאה כל כך, מוזרת...

תנו גביע יין על כפו השטוחה, תנו ויקדש על הגביע...

מי השר?  מי פתח פה בשוק בשירה כה נאדרת<

 

הוא לבדו, לבדו ברב דבקות פתח בשיר לפני המוות,

וכמו לא לבדו הוא, כמו עמו ישיר כל עם ישראל יחד –

הוא שר, ומגרונו שרים כלם, כל היהודים, עדה נלהבת,

על כן רוחו הפעמה כה, והוא כסערה המתלקחת.

 

אך הנה מבחין הוא: לא! הקהל אינו שר... זה אך נדמה לו

כי סביבו כל העדה כלה יחד עמו היא מזמרת.

אין שרים גם אצל התליות, גם לא הם, היהודים הללו

ורוגש יפנה לעברם, ישא דברו להם, מילים כאש בוערת:

 

למה זה, הוי, למה יהודים, ראשיכם כבדו פתאום, כה שחו,

למה זה פניכם לבשו קדרות, תעמדו אלמים כלכם בלא-נוע...

חזקו-נא, התחזקו באמונה, ממנה עוז תשאפו,

יהודים עלולים, חלילה, במרה שחורה לשקוע!

 

<<יהודים! ערב שבועות היום! מחר תורתנו הנצחת,

הקדושה, נתנת לנו שוב, אשר היה מאז – נחמתנו,

וגם אנו, אנו ביחוד, הגם שלא נזכה לכך עוד,

אסור לנו היום למשוך עצבות עלינו.

 

<<הוי, יהודים, נגילה-נא! אשרינו שמיתתנו כך היא!

כי בעד הכלל נמסור נפשנו ולקדוש השם אתה נלכה!

למות על התליה זכותנו הגדולה היא,

נשירה-נא, יהודים, בשיר וזמר נשתפכה>>.

 

- - -

השיר נכתב ביידיש בעקבות ידיעה שהגיעה למחתרת בוארשה על עשרה יהודים העולו לתליה בכיכר העיר בז'דונסקה וולה בחג השבועות תס"ב (1942) . בין המוצאים להורג היה חסיד אחד, שלמה ז'ליכובסקי, שעודד את רוחם של המוקהלים למקום, גזר על הנוכחים מלהתאבל ושר כל דרך העינויים עד לגרדום.

נוסח הידיעה מובאת ב"ידיעות", שבועון המחתרת של תנועת "דרור"  בגיליון מס' 6 מיום  ה-9 ביוני 1942. השיר נתגלה לאחר המלחמה בחפירות דז'אלנה 34 בוארשה, מקום הקומונה של תנועת "דרור" בכתב ידו של המשורר והוא שמור בארכיון בית לוחמי הגטאות. (כתבים אחרונים, הערות, עמ' 370)