title
title
title
title
title
title
מומלץ לנכדים


שָׁנָה עם שָׁנִי -  רינת הופר

בחרתי בספר הזה, כי חג השבועות הבא עלינו לטובה, הוא החג האחרון בין חגי ישראל בשנה ובספר של רינת הופר מוזכרים כל החגים בצורה רציפה ,למן ראש השנה ועד אותו חג בשנה שלאחריה. הספר מגולל ספור שקרה במשך שנה אחת, לאורך כל חגי ישראל.

יחד עם זאת, הנושא המרכזי של הספר אינו חגי ישראל. תוך כדי אזכור תופעות הטבע השייכות לעונות ולחגים הקשורים אליהן והתייחסות לסיפורי התנ"ך בהקשר לחגים, מתברר שהחגים בסיפור הם רקע לנושא של חשיבות ומודעות המחזור ואיכות הסביבה.  כאשר כל אלה  נכנסים לתוך סיפור על קופסת נעליים שקבלה שני לכבוד ראש השנה.

"זהו סיפור על קופסת נעליים עם מכסה אפור ופס בשוליים.

היא הגיעה הביתה בראש השנה, והיום היא קופסה ישנה נושנה.

הא נשארת עם שני לאורך חגים ועונות-

פעם קופסת נעליים והיום קופסת זכרונות". (מתוך גב הספר בכריכה האחורית).

בדרך חווייתית ויצירתית של רינת הופר, הן בטקסט הקליל והברור לילדים בגיל הרך והן באיוריה הריאליסטים והצבעוניים, מספרת היוצרת את מסעה של קופסת הנעליים החדשה, שקבלה שני לכבוד ראש השנה. בסוכות היא משמשת לבניית דגם של סוכה. בחורף, בחנוכה, כשבני הבית מדליקים נרות, היא משמשת מיטה לחתולה. בט"ו בשבט היא משמשת כמצע לעציץ ובפורים למסכה על הפנים. בניקיונות שלקראת הפסח משמשת הקופסה לאחסון חפצים קטנים.

"ושוב כולם שכחו מקופסת הנעליים, עד היום שבו הגיע האביב לירושלים.

באותו היום הנצו חרצית וסביון, בחלון צצו יונה ויון,

צבים הגיחו מן השריון, והורים פצחו בנקיון.

אבא סידר, שטף והתאמץ, ביער כל לכלוך, בלגן וחמץ.

אמא נערה מדפים ובגדים ומצאה כל מיני חפצים אבודים.

גל, אחותה הקטנה של שני, אספה את כל הדברים הקטנים.

הכניסה לקופסת הנעליים, קישטה במדבקיות מצוירות

וכתבה בשוליים תיבת אוצרות".

וכשקבלה שני את האפיקומן מסבא, בובה חמודה במתנה

"היא חבקה את הבובה באהבה והשכיבה אותה בקופסת הנעליים ממש כמו משה בתיבה".

ביום העצמאות משמשת הקופסה כמדרגה, כדי לתלות את דגל המדינה. בל"ג בעומר שומרים בה עיתונים למדורה ובשבועות ממלאים בה ביכורים כטנא.

בחופש הגדול משמשת הקופסה כקלפי למשפחה, לבחור את המקום אליו יצאו לנופש.

"על מדף בבית נשארה קופסת הנעליים, על החוף שחקו הילדות בחול ובמים."

כשהגיעה השנה החדשה, מקבלת שני נעליים חדשות, שאביה שם אותה "בתוך קופסה...ישנה ,משומשת. אותה קופסת נעליים ישנה נושנה, ששני זכרה מתחילת השנה."

הקופסה מזכירה לשני את כל המסע שעברה במשך השנה, דרך העונות והחגים והשימושים שעשתה בקופסה.

הספר מסתיים בתמונה מקסימה בה רואים את שני ישנה, כאשר הקופסה נופלת מידיה וכתוב בדף: "עוד שנה מתחילה, עוד שנה נושנה ובינתיים שני ישנה".

כשפותחים את הספר יש שני דפים לפני תחילת הסיפור, שבהם מצוירת הקופסה עם כל שימושיה הרבים במשך השנה. ניתן לאחר קריאת הסיפור לחזור לדפים אלה ולזכור באמצעות התמונות הממוספרות את כל המסע שעברה הקופסה.

אפשר לשאול את הילדים למה הקופסה האחרונה בתמונה, שאינה ממוספרת ,משמשת ומה ניתן לשים בה. (כי יש להניח שאם תקבל נעליים חדשות לראש השנה בשנה החדשה, היא תקבל כבר קופסה חדשה.)

בשני הדפים האחרונים שבספר, לאחר תום הסיפור מוזכרים כל החגים והעונות המופיעים בלוח השנה ובספר. ניתן לחזור עם הילדים הרכים על שמות החגים ועל הסדר שבהם הם מופיעים בלוח השנה ובספר. ניתן לחפש בספר היכן מוזכר כל חג ומה עשו בחג זה עם הקופסה.

זהו קסם של ספר בעיני, הן מבחינת הרעיון והן מבחינת ביצועו. זהו ספר עם סיפור מהנה שבו גם לומדים הילדים לא בצורה מגויסת, אלא תוך כדי סיפור עם רעיון מקורי , את חשיבות המחזור בתוך עולמם המשפחתי, תוך הצגת חגי ישראל ועונות השנה בעולמם הרחב.