title
title
title
title
title
title
מהעת הזו - על תיקון עולם והחסד


 

שלום רב לכל קוראנו היקרים

 

שמחנו בשמחתה של ירושלים

וכל הארועים שהיו קשורים בה

(השגרירות הזכייה באירוויזיון ועוד)

וכעת פנינו אל

חג הביכורים, חג הקציר

וחג מתן תורה.

 

"בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת"

אמרה השונמית אל אלישע הנביא.

 

והיום כולנו בתוך עמנו אנו יושבים.

הארועים בגבולות הארץ,

בצפון ובדרום,

היחס לפליטים ומבקשי המקלט

מעוררים את כולנו למחשבות

מחשבות בתיקון עולם.

 

בעוד שלושה ימים תרד עלינו שוב תורת ה'.

קול שופר ורעש, קול דממה דקה, עוף לא עופף.

כל האופציות קיימות בתורה, בנביאים ובמדרש.

יום של רעש עבר עלי אתמול, רעש מחריש אוזניים שיש בו אנקת פלסטינים שילדה צעקות שנאה, קולות חיילים מגיני גבול שבתוכם גם צועקת השאלה, קולות נאומים שריגשו, אך בפנים צרחה גם דאגה ושירת המונים בכיכר תל אביבית שהמשיכה כאילו כלום בעזה, משכה שמחה גדולה ואולי בעיקר הדאיגה.

 

ובטלוויזיה תכנית שמבקשת לגשר בין זוגות נשואים שבאמצע החיים עלו על שרטון מכוער וגדול והבגידות נפרשות כמו מפרשים של ספינה בלב ים, כך שכולם יוכלו לראות, גם אנחנו, גם החברים, גם ילדי הזוג לחבריהם לכיתה ולגן


כל כך הרבה רעש, שלושה ימים לפני מתן תורה. ואיפה השקט הנדרש, לבדוק בית, לצניעות הלב, לבחינת הקודש? ואיך נשמע תורה יורדת משמים אם לא כבסנו הבגדים ולא התרחקנו מן הרגיל, מן המוכר, כמו מתחבאים מפני מה שדורש מאמץ ואיפוק...

 

שולי רוזנק

פיסבוק

 

 

 רק מתוך קול דממה דקה

יבוא התיקון

תיקון העולם המתחיל בתיקון עצמנו

וממשיך בתיקון העולם כולו.

 

שנזכה

 

 

שבת שלום וחג שמח

 

גדי ליאון

העורך