title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - פרשת בחוקותי ויום ירושלים

פרשת בחוקותי ויום ירושלים

 

במוצאי השבת נציין את יום שחרורה של ירושלים העתיקה ואיחוד העיר, עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָים, יְרוּשָׁלִַים הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו.

 

נעמי שמר כתבה בשירה המפורסם על 'העיר אשר בדד יושבת'. ביטוי זה לקוח מפתיחת מגילת איכה, שכתב ירמיהו הנביא על חורבן הבית הראשון, אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד.

פשטם של מילים הוא שהעיר ללא דורש, ואולי אף גלמודה ורחוקה מיושביה, כמנודה וכמצורע שיושבים מחוץ למחנה. חז"ל ראו בבדידות זו גם תיאור לריחוק של ירושלים מהקדוש ברוך הוא שלא שוכן בעיר מפני חטאי בני ישראל, וממילא היא נותרת בודדה.

מכאן הקינה על העיר אשר בדד יושבת, והכמיהה לגאול אותה מבדידותה, להחיות אותה, להשיב אליה את שכינת ה', ולשאול בשלום ירושלים.

 

אך ה'שפת אמת' בדרכו החסידית, מצליח גם ב'בדד' הזה למצוא משהו טוב, בעקבות הפסוק משירת האזינו:  'ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר', כשהוא קורא 'אפילו בגלות, גם שם ידך תנחני'. בני ישראל גם כשהם במצב של בדידות, גם שם הם מונחים על ידי הקדוש ברוך הוא.

ומכאן הוא מגיע למדרש נפלא על המילה 'בדד':

בדד –ראשי תיבות 'בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ' (משלי ג', ו')

בכל: אפילו בגלות שהוא דרך מעוקם, עם כל זה איש ישראל צריך לידע כי הכל הנהגתו יתברך שמו.

ועי"ז 'וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ' (המשך הפסוק ממשלי שם)

שכל אלה דרכים העקומים שנשתלחו בני ישראל בהם, סופם להתיישר.

 

על פי ה'שפת אמת', מי שגם במצב הקשה של ה'בדד' יודע את ה' ורואה את הנהגתו, מביא את עצמו ליישר את דרכיו, ולהיגאל מהגלות והמצוקות שבהן הוא שרוי.

 

נראה לי שניתן להוסיף עוד קומה לדרשתו, ולראות לפעמים ב'בדד' המדובר מעלה בפני עצמה. כדי להגיע ל'בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ' צריך לדעת גם להיות 'בדד'. להתנתק מהרעשים שבחוץ, להתעלם גם מהמעלה והשבח של ה'רַבָּתִי עָם... שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת', ולחזור לנקודת ראשית, של בדידות, שמתוכה אפשר להגיע ל'ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ' ואף לביטחון של  'וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל'.

 

שבת שלום ויום ירושלים שמח, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת צבי