title
title
title
title
title
title
ניגון המעיינות - המשיח הנה בא

המשיח הנה בא

מילים: עממי, לוין קיפניס   לחן: עממי    כתיבה: תרפ"א 1921

לָרִאשׁוֹנָה, יָבוֹא אֵלִיָהוּ       זֶה הַנָּבִיא, שְׁלִיחַ אֵל,
יָבוֹא וְיִתְקַע תְּקִיעָה גְּדוֹלָה  "הִנֵּה הוֹלֵךְ הַגּוֹאֵל"
הַמָּשִׁיחַ הִנֵּה בָּא,    הֵידָד, הֵידָד, הִנֵּה בָּא!

לִכְשֶׁיּוֹפִיעַ הַמָּשִׁיחַ –     יָבוֹא רָכוּב עַל הַחֲמוֹר,
זָקֵן וָטַף יַחְדָּיו נָקוּמָה,   נֵלֵךְ אַחֲרָיו בְּשִׁיר הַדְּרוֹר!   

הַמָּשִׁיחַ הִנֵּה בָּא,    הֵידָד, הֵידָד, הִנֵּה בָּא!

יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל כֻּלָּם יִתְמָהוּ  "תֵּהֲלוּכָה רַבָּתִי-עָם!"
וְאָנוּ כֹּה נָשִׁיר, נֵלֵכָה,     עֲדֵי בּוֹאֵנוּ אֶל הַיָּם.           

הַמָּשִׁיחַ הִנֵּה בָּא,    הֵידָד, הֵידָד, הִנֵּה בָּא!

רָחָב אֵין קֵץ זֶה יַם הַתְּכֵלֶת  מַרְתִּיחַ גַּל כִּנְשֹׂא הָהָר
גָּדוֹל רָחָב עָלָיו נָט גֶּשֶׁר      לֹא עֵץ בַּרְזֶל אַךְ גֶּשֶׁר נְיָר

הַמָּשִׁיחַ הִנֵּה בָּא,    הֵידָד, הֵידָד, הִנֵּה בָּא!

שִׁמְעוּ שְׁמָעוּ, תִּמְהוּ תְּמָהוּ  הַגֶּשֶׁר נְיָר וְחָזָק מִצֹּר
חִזְּקוּ אִמְּצוּ אַל פַּחַד מֹרֶךְ   בְּקוֹל רִנָּה עָלָיו נַעֲבֹר     

הַמָּשִׁיחַ הִנֵּה בָּא,    הֵידָד, הֵידָד, הִנֵּה בָּא!

נַעֲבֹר נָבוֹאָה אֶל אַרְצֵנוּ     זוֹ נִכְסַפְנוּ מִדּוֹר דּוֹ
הֵידָד נָשִׁירָה יוֹם נַגִּיעַ      נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ קוֹל הַתּוֹר  

הַמָּשִׁיחַ הִנֵּה בָּא,    הֵידָד, הֵידָד, הִנֵּה בָּא!

להאזנה לביצועה של אופירה גלוסקא לחצו כאן


 

על-פי הסרט "  איינשטיין בארץ הקודש", השיר קיבל את פניו של אלברט איינשטיין בביקורו בגימנסיה הרצליה בתל אביב בשנת 1923.

 

מתוך: איינשטיין בארץ הקודש
אלברט ואלזה איינשטיין - תל-אביב 1923


מאמר מ-"הארץ "

בראשית חודש פברואר 1923, הגיעו איינשטיין ורעייתו אלזה לביקור היסטורי ביישוב העברי המתחדש בפלשתינה. המדען היהודי התקבל בכבוד מלכים וההמונים שרו לכבודו "משיח בא", אבל המשיח לא מיהר להתמסר. את שבוע הביקור סיכם בחדות ובהומור ביומנו האישי.

עכשיו, הופך היומן ובעיקר מה שניתן ללמוד דרכו על מה שחשב "עלינו" איינשטיין, לסרט התיעודי "איינשטיין בארץ הקודש", ששודר שוב במסגרת רצועת הסיפור האמיתי בערוץ אחד.

 

מאמר מ-"מעריב" 2015
......איינשטיין, אף על פי שחי ועסק בעבודתו האקדמית באירופה, היה ער למורשתו היהודית ולהתעוררות הציונית באירופה ובפלשתינה. התפתחות אוניות הקיטור שאפשרה שיט למרחקים גדולים שנים רבות עוד לפני ביקורו, הביאה לפלשתינה חוקרים וצליינים רבים שביקשו לראות במו עיניהם את המקומות הקדושים. המילים "ארץ הקודש״ הילכו עליהם קסם. הם האמינו - מי יותר ומי פחות - שיפגשו פינת עולם שנוגה עליה אור של קדושה. אולי המפורסם ביניהם - אחרי איינשטיין - היה הסופר מרק טוויין, שכתב בעקבות ביקורו את הספר הנפלא "מסע תענוגות בארץ הקודש".

כמו טוויין, רבים מהתיירים השאירו אחריהם עדויות כתובות. אלו שבאו מסונוורים מראש מצאו בארץ השוממה וההרוסה ממאות שנים של מלחמות וחילופי שלטון עדויות רבות הוד למעשי האל הנשגב. טוויין המושחז ראה בהר טרשים קירח הר טרשים קירח, לא פחות ולא יותר. בהריסות הוא ראה הריסות, ואת מעשי האל הנשגב הוא הותיר לפרשנות האישית של כל כותב וקורא.

איינשטיין השתייך למפלגתו של טוויין. מבטו היה זה של איש המדע שבורר ומנפה את מה שאינו עובדות בלבד. אחרי בואו לפלשתינה נלקח לחמישה ימי ביקור בירושלים. מדי ערב היה מסכם ברשימות קצרות את מה שראו עיניו, ולאחר מותו, כשהועבר כל הארכיון הפרטי שלו לאוניברסיטה העברית, נחשף הרושם - הרע - שהותירה בו עיר הקודש. האיש המרכז אירופי חש גועל ודחייה מרחובותיה המוזנחים והמזוהמים של העיר


הוא לא ניסה לעדן ולהסתיר את ההתנגדות החריפה שעורר בו אורח החיים היהודי בעיר. הוא תיאר את תושביה היהודים כמי שחיים בעליבות כלכלית, כמעט שאינם עובדים, בוכים בכותל המערבי, מתפללים כל היום לתחיית תפארתה של העיר ומתקיימים בעוני מחפיר ופרזיטי על ה"חלוקה". הוא השתמש במילים חריפות כלפי יהודי העיר. הוא כינה אותם "קהי מוחין", "נושאי עבר ללא עתיד". מרואיינים בסרט טוענים שאיינשטיין, כמו שאומרים, בא מאהבה. שמתוך חמלה לאחיו היהודים כתב את הביקורת. אולי. אולי לא. איינשטיין כבר לא עמנו כדי לפרש. בכל אופן, ביקורתו דומה לזו של הרצל, ולזו של מרק טוויין.

מירושלים המשיך איינשטיין לתל אביב ושם הרגיש מעט טוב יותר. הוא ראה אורבניות, צמיחה, דינמיות שכה חסרו לו בירושלים. העיר הצומחת מתוך החולות והחילוניות שלה דיברו אליו. אלא שלה שתקע כאן לא העלה בדעתו. כמו הרצל בשעתו, התקשה לשאת את החום, הזבובים והשמש המסנוורת.

זכרונות של מרים זינגר: נשים בדגניה?". לפי עדותה, השאלה הכעיסנה אותה והיא ענתה לו: "אצלנו יש לכל גבר רק אשה אחת!". אלברט איינשטיין חייך ואמר: "אני מתמטיקאי. התכוונתי לשאול על היחס המספרי - כמה גברים וכמה נשים יש בדגניה"

 גם ממרחק 90 שנה אפשר לשמוע את אנחת הרווחה שלו כשעזב את גבולות הארץ, את הלבנט, והפליג בחזרה לאירופה.

לצפייה בקטעים מהסרט " איינשטיין בארץ הקודש לחצו כאן