title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - פרשת בהר

פרשת בהר

 

במהלך פסוקי התורה המתארים את מצוות היובל, מובאת הלכה שפורשה על ידי חכמים כרחבה הרבה יותר מאשר ענייני היובל, הלכה השייכת לכל אדם באשר הוא.

האיסור להונות, מופיע פעמיים בפסוקי הפרשה. ראשית, במפורש בנוגע למעשה של קניה ומכירה: וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו. מדובר כאן באיסור להערים על הקונה ולמכור לו חפץ ביותר מכדי שוויו. שלושה פסוקים אחר כך נכפל הציווי - וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ, ואף נוספה לו אזהרה הנוגעת ליראת ה':  וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹוהֶיךָ כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹוהֵיכֶם.

רבי אברהם בן עזרא ראה בכפילות הציווי ביטוי להדדיות של האיסור – המוטל בשווה על הקונה ועל המוכר. שני הצדדים במשא ומתן הממוני צריכים להיות ישרים, ולא לפגוע בכיסו של הזולת ולרמות אותו בשעת הקניה/מכירה.

לצד זאת, חכמים ראו בשני הפסוקים ביטוי לשתי מצוות שונות בתכלית. את הראשונה כינו בשם 'אונאת ממון', ואילו הציווי השני מדבר, להבנתם, על 'אונאת דברים'.

אונאת דברים זו היא ציעורו של הזולת מבלי לפגוע בכיסו. משפטים שנאמרים, שאלות שנשאלות, ציניות מרושעת, הזכרת עוונות ישנים, גניבת דעת  - כל אלו נכללים ב'אונאת דברים'.

הגמרא מוצאת שלושה ממדים שבהם אונאת דברים 'גדולה' מאונאת ממון, כלומר חמורה ממנה:

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: גדול אונאת דברים מאונאת ממון,

שזה נאמר בו: ויראת מאלוהיך וזה לא נאמר בו ויראת מאלוהיך.

ורבי אלעזר אומר: זה בגופו וזה בממונו.

רבי שמואל בר נחמני אמר: זה – ניתן להישבון, וזה – לא ניתן להישבון.

 

נראה ששלושת הממדים הללו קשורים זה בזה, ודרכם ניתן לראות את התמונה החמורה של אונאת הדברים, של ציעור הזולת. כסף ניתן להחזיר. ממונו של אדם הוא לא 'גופו', ועל אף התלות שלנו בכספנו, הן מבחינה מציאותית והן מבחינת הדימוי העצמי (הנשען בעולמנו לא פעם על גובה ההכנסות שלנו...), הרי שאין זה גופו של אדם, בוודאי לא נפשו. יראת ה' שהיא היא 'ראיית ה' (כפי שלימדנו הרב סולובייצ'יק) נמצאת במקום בו נמצאת הנפש, במקום בו נוגעים בדברים העצמיים, הדברים שאי אפשר להחזיר אותם.

אדם הרגיש לזולתו, ומשתדל לא לצער אותו, לא לפגוע בו, מממש את היותו ירא ה', מתנהג כמו זה שבאמת רואה את הנוכחות האלוקית בעולם, ומבין בעומקם של הדברים שהאדם שמולו הוא בעל נשמה אינסופית אבל פגיעה מאוד, ועל כן מנסה לשמח אותו ולהיות רגיש לכבודו של האחר.

 

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי