title
title
title
title
title
title
משב רוח - והעיקר...דרך אגב

והעיקר...דרך אגב

 

בנעורי כבש לב ספר מתורגם אשר נקרא: "אפשר גם בלי קביאר" של יוהנאס מריו סימל סופר אוסטרי ממוצא יהודי.

הספר שהיה מעין ספר ריגול התפרסם בעיקר בשל תיאורי התבשילים של גיבור הספר אשר נוסף להיותו בלש-מרגל מוצלח הינו גם חובב בישול. סיפור הריגול השגרתי הופך להיות ייחודי בעזרת מתכוני הבישול המשובצים בו...

בזמן האחרון התגלגלו לידי שני ספרים האחד העוסק במוסיקאי וחברו השני בציירת.

גם בשני ספרים אלו מופנית תשומת ליבנו אל התיאורים הנוספים החוברים לעלילה.

                "סונטה לגוסטב" משובץ בתיאורי נגינה בפסנתר ו"הציור האחרון של שרה דה ווס" של דומיניק סמית מספר על ציירת בשנת 1600 פלוס אך גולש מתחומי העבר ההיסטורי אל המאה ה- 20.

ניתן להתווכח על טיבם של שלושת הספרים, אך המשותף לשלושת היצירות הוא כוחם של התיאורים המשובצים כב"דרך אגב" ושובים את תשומת ליבנו במקצועיות הייחודית להם: בישול, מוזיקה וציור. כדי לא להכביד אביא לדוגמה רק קטע אחד אשר צייר מקצועי יכל להתגדר בו כתיאור אמנותי של מעשה האומנות.

וכך, מתברר, תשומת ליבנו מוסטת מעיקרה של העלילה אל יכולת הסופר לפלוש לעולמו של האומן ציור, מוסיקה, או בישול והכל באמצעות            מילים, מילים, מילים.

 

 



"...ואז היא מכריחה את עצמה לגשת לעבודה שלפניה. היום היא מניחה את הבד המתוח על כן הציור ליד החלון, ולצדו תרשים פרחים. היא יושבת על שרפרף בגבה לחלון הכפול הגדול ומבטה משוטט על הנוף הקפוא. הנהר הקפוא והשמים נראים חיוורים מדי בעיניה. היא רוצה ביניהם הטיה של גוון וצבע עמוקים יותר, משהו שידחק את כל הלובן הזה. בשלב "השכבה המתה", היא צבעה את כל הבד בחום-אדמדם ושחור אבל עכשיו היא חוששת שקימצה בהם. לבן העופרת בשלג נראה קר ושטוח באחידותו. היא בוחנת את השטח סביב הנערה שליד עץ התרזה. היא תוהה לפעמים אם איננה מציירת משל למעבר בתה בין החיים למוות, ילדה המשרכת דרכה לעד בשלג...ערה כל ערב, מקשיבה לבית העץ הישן חורק וגונח, משחזרת את משיחות מכחולה כמו עיקריה של פילוסופיה מזרחית מחוכמת שקשה לרדת לעומקה. חידת עבודת המכחול ומעברי האור מבהילה אותה...בכל פעם כזאת - למשך כמה ימים – היא מצליחה לחשוב אך ורק על הציור."


יש מילים שהן מוסיקה, יש מילים של טעם וריח, ויש מילים שהן תמונה.


אבישג