title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים

שביבים / שאול שיף




רוח של רעות  ואחווה

{ מתוך ראיון עם גב' מרים פרץ, זוכת פרס ישראל 2018, בתכנית "לפני כולם", עם דנה סומברג, בערוץ 20.  מתאים לימי ספירת העומר "שלא נהגו כבוד זה בזה". }


שאלה: אחרי כל ההתרגשות בסוף השנה עלית לקבר בניך, אוריאל ואלירז. מה אמרת להם שם?

תשובה: קודם כל חיבקתי אותם והדלקתי נר, ובאתי לספר להם שהם קיבלו את פרס ישראל. שזאת לא אני. שזה הם. שזאת הרוח שלהם. שבעצם המדינה הזאת אומרת שהרוח הזאת של הרעות, של האחוה, של החסד, של הנתינה, של  הערכים האלו, של השליחות, זאת הרוח שהמדינה הזאת הוקירה עכשיו, ואשריכם שהשארתם לי את הרוח הזאת שהיא עדיין בוערת בי, שעדין יש ניצוץ שנדלק ומחלק את הרוח הזאת בתוך העם הזה.

שאלה: מדהים. פשוט כל שיחה איתך היא השראה. בסוף השבוע הוצפת באהבה ובמחמאות. יצא לך להיתקל גם בתשובות פחות מפרגנות?

תשובה: לא ראיתי אפילו תגובה אחת לא מפרגנת, וגם אם תהיה כזאת, אני מקבלת אותה באהבה, כי יש מי שחולק,וזה בסדר. ואני רוצה לומר לך שאני פשוט לא מאמינה על כמות הטלפונים, האנשים. חוצה מגזרים, חוצה עדה, חוצה אמונה. ואני שואלת את עצמי: מה, כל אלה שמחים בשמחתי? זה העם שלי! הפרס שלי זה המפגש עם עם ישראל!

שאלה: אני חייבת לשאול אותך, מרים, את באמת ממלאת בכוח ובהשראה. אבל אין לך רגעים בינך לבין עצמך בסוף היום שאת אומרת: הייתי מוותרת על כל זה, הייתי מוותרת על המפעל העצום הזה רק בשביל לחזור אחורה בזמן?

תשובה: אני אומרת את המשפט הזה יום יום. הייתי מעדיפה שלא תראייני אותי, שלא תכירו אותי. הייתי מוותרת על כל  זה. תחזירו אותי לימים האלה של שישה ילדים, של בעלי אליעזר הצדיק,  מנהלת בי"ס ממלכתי ברוח טלי, עם שורשיות, עם אהבת המולדת, עם הכרת הסידור ופרשת שבוע גם לילדים בממלכתי. הייתי מוותרת על הכל.  אבל נגזר עלי. ועכשיו, את המציאות ההיא אני לא יכולה לשנות, אבל איך אני אמשיך - זה בידיים שלי. תביני, את הרע, הרע ביותר, חוויתי. כשאמא קוברת את הילדים שלה- מה יכול להיות יותר נורא מהדבר הזה? מה יכול להיות יותר כואב מהדבר הזה? את הרע חוויתי. אני רוצה להיות רק בטוב. אני רוצה שתביני: אני מקבלת את פרס ישראל ואין לי שום דבר קונקרטי להראות. אין לי מפעל שהקמתי. אין לי מזכירה. אין לי לשכה. יש לי לב אחד. שבור, כואב, אבל הוא גם שמח, ואוהב את הארץ הזאת ואת העם הזה, והוא ממשיך לפעום. וכל זמן שהלב הזה ממשיך לפעום, לא רוצה לבזבז רגע אחד מחיי. רוצה לצאת לעם הזה, רוצה לחבק, רוצה לאהוב, רוצה לומר: אפשר להמשיך, וכוח החיים עצום יותר מכוח המוות.


על מה הייתה המריבה?

גם היום, אחרי כל כך הרבה שנים מאז, אי אפשר להתעלם משאלת השאלות שמזדעקת מיד: איך? ריבונו של עולם, איך זה יכול להיות? הרי מי אם לא רבי עקיבא אמר "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה!" אז איך זה קרה להם, לתלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה והמיטו על עצמם אסון כבד, שעליו אנו מתאבלים בימי ספירת העומר ? איך זה שדווקא הם, תלמידיו של מי שחינך תמיד לאהבת ישראל, בדיוק בעניין הזה הם נכשלו ולא נהגו כבוד זה בזה?

על השאלות המביכות הללו עונה הרבי מליובאוויטש, שמסביר, כי דווקא בגלל דבקותם העזה של תלמידי רבי עקיבא ברבם הנערץ הם התעקשו לקיים תמיד את הציווי המיוחד שלו: "ואהבת לרעך כמוך". הם רצו תמיד שגם חברם יבין וידע את תורת רבי עקיבא כפי שהם הבינו אותה, עד כדי כך שלא יכלו לסבול את חברם שהבין אחרת את דבריו של רבי עקיבא. נו, אבל מה אפשר לעשות, כמו שלא כל האנשים נראים אותו דבר ככה הם גם לא חושבים אותו דבר. תלמיד אחד מבין כך ותלמיד שני מבין אחרת. "אבל איך אני יכול לנהוג בו כבוד?" שאל את עצמו אחד התלמידים: "הרי הוא לא מבין בכלל את מה שרבי עקיבא אומר, הוא ממש מעוות את דברי הרב!". כך קרה שתלמידי רבי עקיבא לא נהגו כבוד זה בזה. כך התרחשה הטרגדיה האיומה שגדעה את חייהם של אלפי אלפי תלמידים. הפתרון - כמו רבי שמעון!  ל"ג בעומר הוא יומו הגדול של רבי שמעון בר יוחאי. ביום זה פסקה המגיפה הנוראה שהכתה בתלמידי רבי עקיבא. יחד עם רבי שמעון אנו מוצאים את הפתרון איך לנהוג כבוד זה בזה ולאהוב תמיד כל יהודי. מיד כשיצא מהמערה אחרי 13 שנים, הדבר הראשון ששאל רבי שמעון היה: במה אפשר לעזור? מה אפשר לתקן? איך אני יכול לעשות שיהיה לאנשים יותר טוב? וכשענו לו שיש בעיה לכוהנים שהם אינם יכולים לעבור בעיר טבריה שיש בה חשש לטומאת מתים והם צריכים לעשות סיבוב שלם כדי לעקוף את העיר, הוא הלך מיד ותיקן זאת. הוא טיהר את העיר ופתח את הדרך לכוהנים כדי שיוכלו ללכת שם לבטח. כזה היה ר' שמעון. תמיד חיפש במה הוא יכול לעזור ולסייע ליהודי אחר. באהבת ישראל שלו, תיקן רבי שמעון את חטאם של חבריו – תלמידי רבי עקיבא – ונתן גם לנו את הכוח לנהוג כמוהו לאהוב כל יהודי. 


[הרב מנחם הכהן פרידמן  רב הקהילה ובית הכנסת פועלי צדק, אור יהודה]