title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - חבורת הפיוטים חזרה והתכנסה לכבוד יום העצמאות

חבורת הפיוטים חזרה והתכנסה לכבוד יום העצמאות

 

לאחר הפסקה עקב חג הפסח חזרה החבורה בשמחה למפגשיה מידי שבוע.

ירון בחר השבוע לעסוק בפיוטים של שמחה ותודה כהכנה לקראת יום העצמאות ה- 70 למדינה.

 

הפיוט הראשון – "יומא טבא" העוסק בשמחת בר המצווה. שיר הלקוח מרפרטואר השירה של יהודי ארם צובא, שהפך להיות אחד הפיוטים המרכזיים לשמחת בר המצווה ומושר בפי קהילות רבות. זהותו של מחבר השיר אינה ידועה לנו, לבד משמו - ישעיה - החתום בראשי התיבות ומשולב גם בבית השלישי.

בתוך שורות הפיוט מופיע "וְתִשְׁלַח הַגּוֹאֵל לִקְרָאתִי" המדגיש את התפילה לבורא העולם שאנו מצפים לגאולה.

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


 

לצפייה בביצוע הפיוט בידי החבורה לחצו כאן


 

ומשם עברנו למזמור תהלים "שיר המעלות". מזמור זה, שנוהגים לשיר לפי מנהג אשכנז לפני ברכת המזון בסעודות שמחה ובסעודות בימים שלא נאמר בהם "תחנון", מעלה את תקוות הגאולה על ראש שמחת הסועדים. זהו אחד מחמשה עשר מזמורי תהלים שכותרתם היא שיר המעלות (או למעלות), שהתקשרו בתודעתם של חכמי המשנה והתלמוד למעלות בית המקדש – אם למדרגות, שעליהן עמדו הלויים ושרו וניגנו מזמורים אלו (משנה סוכה ה, ד), ואם להעלאתה המווסתת של התהום תוך כדי שירת מזמורים אלו על ידי דוד, בהכינו את התשתית לבניית המקדש (בבלי, סוכה נג ע"א-ע"ב)
המזמור אפוף בכמיהה לשיבת ציון. בשל העמימות של לשונו לא ברור אם בשלושת פסוקיו הראשונים מדובר על זכרון עבר או על חזון העתיד. בחלק זה של המזמור מתוארת מציאות הגאולה כפנטסטית כל כך, שכדי לוודא שאין היא בגדר חלום צריכים הגאולים לשמוע את הקול הזר, של הגויים, המאשרים שה' הגדיל לעשות עם בני ציון. בשלושת פסוקיו האחרונים מובעת בקשה מפורשת לשיבת ציון (או להשלמת פעולת השיבה, אם מדובר בחלק הראשון בזמן עבר). הדימויים בחלק זה של המזמור לקוחים מעולמם החקלאי של יושבי הארץ – אפיקי הנגב המתמלאים במים שוטפים לפתע, קושי הזריעה והספקות הנלווים אליה וחדוות קצירת הפירות. היו שפירשו עניינים אלו כפשוטם, כמשאלה על תנובתה החקלאית של הארץ, ואף את שבות הארץ – על דרך זו

 

לעיון במילות המזמור לחצו כאן


 

לצפייה בביצוע הפיוט בידי החבורה לחצו כאן


את המזמור שרנו במנגינת ההמנון "התקווה" כפי שמקובל לשיר אותו בליל יום העצמאות.

 

ולקינוח עברנו לפיוט "אחי מאין אתם". פיוט ממסורת יהודי בבל ובו מתנהל דו שיח בין שליחי ארץ ישראל ובין העם הנמצאים בגולה. אלו אותם שליחים, המכונים שד"רים, (שלוחי דרבנן) הבאים מארץ ישראל ותפקידם לחזק את יהודי הגולה מבחינה רוחנית, להשפיע עליהם לעלות לארץ ובמקביל לאסוף תרומות לעם היושב בציון. וכך הם נשאלים: אַחַי מֵאַיִן אַתֶם והם משיבים: מֵאֶרֶץ צְבִי קְדוֹשָׁה: בהמשך מתאחד הקול וכולם כאחד נושאים עיניהם לאל ומייחלים ומתפללים לגאולה שלמה. ניתן לפרש את השיר באופן נוסף, כאשר עולים המגיעים לארץ פוגשים כבר בדרכם או בהגיעם, את יושבי הארץ הוותיקים יותר. כך או כך הפיוט נסוב אודות ישוב וגאולת הארץ והעם, ושזורים בו ביטויים תנ"כיים רבים.

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן



חבורת הפיוטים ובראשם ירון הלל מאחלים לכל חברי בית גיל עוז ולכל העם היושב בציון ובגולה חג עצמאות שמח.

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט