title
title
title
title
title
title
משב רוח - יִשְׁמֹר הָאֵל אֶת הַגְּוִילִים

יִשְׁמֹר הָאֵל אֶת הַגְּוִילִים

 

זו העונה אשר בה כולם מנקים...במקומי קוראים לזה "עושים פסח", אך המקפידים שלא יחשדו בם בהגזמות לפני החג, קוראים לזה "ניקוי אביב" אם כך ואם כך אלה הם "ימי הדין" של הספרים השונים...

אתה רואה אותם זרוקים בפינות רחוב, בחדרי מדרגות, בגנים ציבוריים, בפתחי ספריות רבים רבים מגוונים. ספרי ילדים, ספרי מדע, היסטוריה,גיאוגרפיה, וגם לא נעדר מקומם של ספרי קודש. יש ביניהם רווי אבק, יש בהם אוצרי הקדשות "לבני באהבה".."ליום הולדתך ה- 12 ברכות..." ועוד כהנה וכהנה פיסות אהבה תלושות מספר החיים-

אנו חיים בעידן האינטרנט הפלפונים הסמרטפונים ועוד כהנה וכהנה פלאי הטכנולוגיה של העולם המתחדש בכל יום .ואלה דוחקים את רגליהם של הספרים. תם עידן הספר וגם אם ננסה להתכחש לעובדה המצערת הזו אין לנו אלא לדעת כי גם אנחנו וגם הם...במסלול אחד אנו צועדים ולא נוכל לשקוע בגעגועים או נוסטלגיה – הרי אלה, מלבד שברון לב לא יעניקו תרופה למכה.

כה רבים הם האנשים אשר אצרו כל חייהם "ספרים רבותי, ספרים" ובערוב ימיהם ישבו מול מדפי הספרים ומשאלת לב להם: מי ייתן ויימצא קורא לכל אלה. ואם אנחנו נפרד מעולמנו האם יימצא לכל אלה "בית אחר" – האם עוד נותר מי אחרינו אשר ימצא חפץ בהררי ההרים של הנייר הכרוך הזה?

כה רבים הם בני גילי אשר עברו את חווית ה"פינוי" של בית ההורים הכוללת את התיבות והארגזים הגדושים...

        העתיד יביא עימו פתרונים. יהיו אלה אנשים אחרים אשר תרבותם מעוגנת בחופים חדשים – רוח האדם תשוב ותמצא מסילות חדשות בעולם אחר.

אלתרמן בשירו הנפלא "הספרים" (חלק ג' שיר עשרה אחים) מונה את שבחי הספר ובין בתי השיר כאילו נבואה נמלטה מקולמוסו:

 

"יִשְׁמֹר הָאֵל אֶת הַגְּוִילִים לְחַיֵּי עַד וּלְחַיֵּי חֶלֶד,

יִשְׁמֹר מִטַּחַב וּמַעַשׂ וּמִנִּקְמַת כּוֹבֵשׁ.

יִשְׁמֹר אוֹתָם הָאֱלֹהִים מֵאֱוִילִים וּמֵאִיוֶלֶת

וּמֵחָכְמַת הַכְּסִיל כְּמוֹ מֵאֵשׁ".

 

אכן – אמן.

 

 

  

אבישג