title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים



החווה בה שכן קיבוץ עובדיה בסלבקוב, תרצ"ג-תרצ"ט, נהרסה!
(תודה לשחר רחמני לדיווח על ההריסה בעקבות ביקורו במקום!)

 

בטבת תרצ"ג, 1.1933, הקימה קבוצת חברים דתיים קיבוץ עלייה במסגרת החלוץ המזרחי, בעיירה סלבקוב, באיזור זגלמביה שבדרום פולין. המייסדים היו חדורים להט חלוצי וחתרו לקיבוץ שחבריו יכשירו עצמם כחלוצים דתיים ויעלו לארץ ישראל כחבורה שתקים בה קיבוץ דתי. הבסיס הכלכלי היה בית חרושת למסמרים ולחוטי ברזל של האחים שיין, תעשיינים יהודים שהעמידו לרשות הקיבוץ מקומות עבודה ופרנסה בבית החרשת. בתרצ"ו, 1936, העמידו לרשותם גם בית חווה בשולי העיירה וצמוד לו שטח חקלאי. בזכות כל אלה ומסירות חברי הקיבוץ, המצב הכלכלי היה משופר יחסית למצבם הקשה של קיבוצי הכשרה בפולין. השם: קיבוץ עובדיה - קיבוץ עובדי י-ה, הוצע על ידי שליח התנועה מארץ ישראל, נתן גרדי, שפעל להקמתו יחד עם השליח נחמיה עמינח. מבחן קשה הוצב בפני המבקשים הרבים להצטרף לקיבוץ התובעני, המועמדים נדרשו להוכיח עצמם בכל רכיבי אורח החיים הייחודי בסלבקוב, מעטים התקבלו לקיבוץ.

הווי חיים מיוחד נרקם בעובדיה: שעות עבודה מרובות - קדושת העבודה, שיתוף מלא ברכוש ומניעת כל רכוש פרטי, הסתפקות במועט. אורח החיים סגפני, נזירי, מזון דל ומועט, שניים ישנו במיטה אחת - הכל כהכנה לקשיים בארץ. החברים הרבו לשיר, לרקוד וגם לשתוק. הם העלו לדרגה עליונה את הצו "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט), בלשונם - "הִתְחָיוּת" - דיבוק חברים עד כדי מיזוג הנשמות. החיים בעובדיה התאפיינו במסירות מוחלטת, למען הקיבוץ חייבים היו להקדיש את הכל, הגוף והנפש, ללא שיור. בגעגוע עמוק זכרו את השבתות הנפלאות בעובדיה ובעיקר הסעודה השלישית. החצר, החווה והווי החיים, היו רוויים אווירה ארץ-ישראלית, ציונית-חלוצית, רק במוצאי-שבת הם שרו ורקדו בפולנית. חזונם הובע בכרזה גדולה: "שאיפתנו - הרמוניה שלמה באנושות".

מעמד מיוחד יועד למועמדים לעלייה ארצה מבין הוותיקים, להם הוענק מכל טוב, בחומר וברוח. בכל שנה זכו מעטים במעמד יוקרתי ונכסף זה, הם קיבלו סרטיפיקט (אשרת עלייה לארץ) מבין המעטים שהוקצו לתנועה ולקיבוץ. במהלך השנים התרופף מעט המתח הרעיוני שהיה גלום בעובדיה בראשיתו. התביעות הנוקשות רוככו מעט, עם הצטרפות חברים חדשים בוגרי השומר הדתי, שמִלאו את השורות בעקבות העולים לארץ.

ראשי הציונות-דתית, שליחים מהארץ, צעירים חברי תנועת הנוער השמה"ד, פקדו את הקיבוץ והתבשמו מרוחו. כינוסים תנועתיים וסמינרים רעיוניים התקיימו בו. רבים מבוגרי קיבוץ עובדיה עלו לארץ והיו בין מייסדי הקיבוצים טירת צבי וכפר עציון. חלק ניכר מהם נפלו בקרבות מלחמת העצמאות בכפר עציון. בפרוץ מלחמת העולם השנייה נאלצו החברים לנטוש את הקיבוץ האהוב והחלו בנדודים. המבנה נפרץ, הרכוש הדל נשדד. החברים נשאו בלבם את מורשת סלבקוב והמשיכו אותה בארץ ישראל, כאן תרמה לעיצוב אורח החיים בקיבוץ הדתי, ואף לדרכה של בני עקיבא בישראל.

קיבוץ עובדיה פעל משנת תרצ"ו בבית חווה ברחוב אולקושקה 42, בשולי העיירה, בדרך לאולקוש. הבית, המבנים בחצר והעצים הענפים שעיטרו אותו, נותרו עד היום על תילם ואף מסמרי המזוזה בדלת הכניסה האחורית. על קיר הבית הוצב שלט זיכרון לציון סיפורו המיוחד של המבנה והחיים שנרקמו בו. בשנים האחרונות נועד המבנה להריסה שכן הוא התפורר, בהעדר כל טיפול ושימור. בשלהי אדר תשע"ח, 3.2018 נהרס המבנה, ככל הנראה על ידי העירייה מטעמי בטיחות. שלום קרניאל, שעמד בראש תנועת הנוער השומר הדתי, ועלה כמו רבים מחניכיו לכפר עציון, חתם את מאמרו על קיבוץ עובדיה בסלבקוב: "נפסקה בפרשת סלבקוב בגולה ולעומתה נתרקמה פרשת סלבקוב בארץ ... סלבקוב השאירה רשמית עמוקים בלב כל חבר ועל כן מזכירים אותה ברטט נפשי ובחיבה יתרה ("קיבוץ עובדיה בסלבקוב, עלונים, אדר א תש"ג).

 

יוחנן בן יעקב,
כפר עציון

הנה כמה תמונות מתרצ"ו, 1936, ועד היום

 

התמונה של ‏יוחנן בן יעקב‏.

 

התמונה של ‏יוחנן בן יעקב‏.

 

התמונה של ‏יוחנן בן יעקב‏.

 

התמונה של ‏יוחנן בן יעקב‏.


התמונה של ‏‎Daphna Shaked Ben Yaacov‎‏.


דגם של הבית שברק בן יעקב בנתה במסגרת תערוכת שורשים

שהתקיימה בבית התפוצות

לפני שלוש שנים