title
title
title
title
title
title
משב רוח - למריו. דברים בזכרון

 

למריו. דברים בזכרון

"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא"

 

איש גבוה, גדול ורחב כתפיים. פניו חרושי הקמטים וזרועי בהרות השמש. שחום ועיניו צוחקות. נוטה היה לחייך, בעיקר כשדיבר על הנושא הממלא את ליבו. החקלאות האורגאנית. משהו מתמימותו של הילד היה בו, חוסר בגרות מפוכחת ואמונה אדירה בהפיכת החלום למציאות.

הכרתיו תחילה מהשמועות המעריצות. "מריו אמר" מריו מציע" ..

מריו בנה ושתל ופִתֵח חלם את הבלתי- אפשרי והורידו אל האדמה והתלמים. שדה-אליהו בעלת ההצלחה האוניברסאלית, זכתה והוכיחה כי החקלאות האורגאנית וההדברה הביולוגית היא אפשרית ויש אומרים הכרחית.

היא עתידה של עבודת-האדמה העתידית. יש למריו תלמידים הממשיכים את דרכו ומאמינים בחזונו והם ממשיכים להצעיד קדימה בדרך העתיד את חזונה של החקלאות הביולוגית. מריו היה בין אלה שקראו את "האביב השקט" המנבא את ההרס והחורבן שיביא השימוש בחומרים כימיים, בחיי האנושות. השימוש בכימיקלים, הרעלת האוויר, שיבוש המאזן הביולוגי – דברים המקובלים היום וידועים כמוסכמה – היו אז בגדר חידוש. מריו שמע, קרא והסיק את המסקנות. באמונה עיקשת ובגבורה. החקלאות היתה בדמו. עד שנותיו האחרונות המשיך לספק לקיבוץ את גידולי החלקה הביולוגית שלו. הצעירים היו גאים לעבוד ב"חלקה של מריו". שם המשיך לגדל את ירקות העונה ולספקם למטבח ולחברי הקיבוץ.

התמונה של ‏בתיה אלוש‏.

ילדי גיל הרך של שדה אליהו בביקור בגינה של מריו

 

איש אדמה, איש טבע, איש חזון ואיש מעשה.

המיזוג המופלא הזה הוא שהביא להישגים המופלאים של "חקלאות אורגאנית " מפעל ה"ביו-בי" ועוד ידובר ויסופר על האיש שעוד בחייו הפך לאגדה.

 

הכרתיו מקרוב בנסיעותי מבר-אילן באוטובוס האחרון לעמק. הוא חזר מ"השתלמויות" "כנסים" ועוד כהנה וכהנה, אך כששוחחנו בדרך הארוכה מתל-אביב לעמק דבקתי בהתלהבותו מנושא הפיתוח והשינוי. דבריו היו מלווים באותו חיוך שמזוגים בו חכמה ותמימות.

היה בו קסם שסחף את כל מי שבילה בחברתו.

הלך האיש אשר כאבי אבות אבותיו קיים במו ידיו את הצו "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ".

        איננו, אך פרות הזרעים אשר זרע ישאו את זכרו.

מעשיו ותבונתו יובילו את הבאים אחריו לעולם נקי יותר טוב יותר – וזה יתרון האדם עלי אדמות. תודה למריו.

 

אבישג