title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - בשלח - שבת שירה

פרשת בשלח –שבת שירה

 

תלונות בני ישראל על היעדר האוכל במדבר מביאות את הקדוש ברוך הוא להבטיח כי בֵּין הָעַרְבַּיִם יזכו בני ישראל לאכול בשר, וּבַבֹּקֶר יִשְׂבְּעוּ לָחֶם.

פגישתם של בני ישראל בבוקר עם הדבר הפלאי שהתגלה לעיניהם מעל שִׁכְבַת הַטָּל, מעוררת בהם תמיהה. מדובר במשהו לא מוכר, דַּק, מְחֻסְפָּס. הדבר היחיד הדומה לו הוא הַכְּפֹר שנמצא לעתים עַל הָאָרֶץ.

התורה מתארת כי הראיה הובילה לשאלה -  וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא.

 

זהו אולי הלקח הראשון שנוכל ללמוד מפרשתנו. מקרים רבים מעוררים בנו תמיהה ושאלה. יוצרים ערעור כל המוכר לנו, סודקים את הודאי והבטוח. במקרים רבים מדובר בדברים דקים, לא גדולים ועבים וברורים. במקרים רבים, מדובר במשהו מחוספס, לא נעים ולא חלק. כמעט תמיד האסוציאציה היא של כפור. של משהו מקפיא, מנוכר, מאיים. אך בני ישראל רואים – ופונים אחד אל השני ושואלים 'מה זה'. ההסתייעות בזולת (הקרוב) כדי ליישב סדקים, קשיים, תמיהות וחספוסים, זה הוא הצעד הראשון לצאת מתוך המבוכה.

 

ה'שפת אמת', שיום פטירתו חל השבוע, מפליא לבאר את תשובת מֹשֶׁה אֲלֵהֶם: הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן ה' לָכֶם לְאָכְלָה.

לכאורה, התשובה פשוטה- הדבר הזה אותו ראיתם, הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן ה' לָכֶם לְאָכְלָה.

אלא שקריאתו החסידית של השפת אמת מוציאה את הדברים מפשוטם, ומוצאת בהם עומק רב:

זה עצמו שלא ידעו מה הוא

הוא הלחם אשר צוה ה'.

כי תכלית הידיעה שלא נדע.

שכך היו כל תהלוכות בנ"י (בני-ישראל) במדבר, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה...

 

תשובתו של הקב"ה היא שחוסר הידיעה הוא הוא ה'לחם' אשר צוה ה'. המצב של חוסר הידיעה, הוא המצב שאותו מציע האינסוף לאדם. לעולם לא יוכל האדם לסגור את כל הפינות בצורה

 הרמטית ומושלמת. לעולם יישאר סדק ולו דק. לעולם יוותר משהו מחוספס. לעולם יתהה האדם וישאל – 'מן הוא'?, 'מה זה'?, 'מי הוא'?.

שאלתו זו של האדם היא שתביא אותו להכרה שאינו יודע, שלעולם לא ידע את הכל, ושהליכתו של המאמין הליכה במדבר היא, בארץ לא זרועה.




שבת שלום, הרב אוׁרי ליפשיץ, רב טירת-צבי