title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - חבורת הפיוטים בשמחה תמיד

חבורת הפיוטים בשמחה תמיד

 

פתחנו את מפגשנו השבועי בשמחה ובריקוד קצר עם מנגינות הפיוטים שהכרנו זה מכבר.

 הפיוט הראשון שעסקנו בו הפעם היה "אוחיל יום יום אשתאה" אותו כתב רבי דוד חסין.


פיוט זה, המוקדש לעיר טבריה ומספר בשבחה, אנו מסיירים עם ר' דוד חסין בטבריה ובקברות התנאים והאמוראים שבה ומגיעים עד למקום קבורתו של הרמב"ם עפ"י המסורת. מן המתים עובר המשורר לספר בשבחם של החיים - ר' חיים אבולעפיה, מחדש היישוב היהודי בטבריה, אליה עלה עם תלמידיו בשנת ת"ק, שעשה רבות לפריחת היישוב היהודי בטבריה ולבניין העיר ועל כך מהלל ומברך אותו ר' דוד חסין בחתימת השיר. שיר זה נתחבב מאד וזכה לתפוצה עצומה והוא מופיע בספרי שירה של קהילות המזרח השונות. השיר אף זכה למספר חיקויים ועיבודים, דבר המעיד על הפופולריות הרבה שלו. החיקוי הידוע ביותר הוא שירו של השד"ר הארץ-ישראלי, ר' אליהו חזן, שהגיע למרוקו, "פגש" בשיר וחיבר שיר חיקוי - שנקרא אף הוא "אוחיל יום יום" אלא ששירו של ר' אליהו חזן מוקדש לעיר ירושלים וסובב סביבה.

הקדושה של מקום יכולה לנבוע מגורם חיצוני רוחני שהקדיש את המקום כמו- הר הבית או מערת המכפלה, אך המקום יכול להפוך לקדוש עקב מי שנמצא בו.
שני הפיוטים נכתבו למעשה בכדי לפאר את המקום.

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן 

לצפייה בביצוע הפיוט על ידי החבורה לחצו כאן


 עבור פיוטי השבת בחרנו הפעם ב"אל אליהו", פיוט למוצאי שבת מאת ר' אברהם אבן עזרא, המושר בפי רוב הקהילות הספרדיות בלחנים שונים. כמקובל בפיוטים להבדלה ולמוצאי שבת בכלל, אליהו הנביא ממלא גם כאן תפקיד מרכזי, כמבשר הגאולה.


אחד ההסברים שהציע ר' דוד אבודרהם (ספרד, המאה ה-14) אשר על סמך המימרה הידועה מן התלמוד, לפיה "אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין", קבע: "על כן אנו אומרים לקב"ה, הרי שמרנו את השבת, מעתה שלח לנו את אליהו הנביא".

 

אחת מחברות הקבוצה שיתפה בחוויה אישית הקשורה באליהו הנביא, אשר נראה בחלום לגיסתה, טרם הברית של בנה שלה, ואמר לה שעליה לקרוא לרך הנולד בשם אליהו.

ירון מנחה המפגש שיתף אף הוא בסיפור אישי הקשור לאליהו.

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

 

לצפייה בביצוע החבורה לפיוט לחצו כאן


 

לסיום המפגש ולפיוט בתחום השמחות עסקנו הפעם ב"אם חכם לבך" פיוט במסורת יהודי חאלב, שמחברו הוא ר' אברהם ענתבי, ששירים נוספים שלו מצויים בספר השירה של יהודי חאלב.

הפיוט מושר בשמחת החתונה והמשורר פונה בו אל החתן ומברך אותו בשפע ברכות - שהמרכזית בהן היא החכמה - חכמת השכל והלב, החכמה להמשיך ללכת בדרכי האב, החכמה להיות נכון לדבר ד', החכמה לדעת את האל - ומתוך כך יתברכו החתן והכלה ויזכו לחיים של צמיחה ופריחה, לצאצאים שימשיכו ללכת בדרכי אבותם ולשמירה והגנה מכל רע.

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

 


מוזמנים בחום ובשמחה רבה, כל אחת ואחד לבוא ולהצטרף, בכל יום רביעי בשעה 11:00.

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט