title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - ויחי

פרשת ויחי

 

פרשתנו פותחת בתיאור חייו של יעקב בארץ מצרים, ונקראת על שם המילה הראשונה בפסוק הראשון: וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה.

לכאורה, תיאור פשוט לפנינו, ובו מניית שנות חייו של יעקב בארץ מצרים. אך האדמו"ר מגור מדייק ודורש את המילה הזו, וַיְחִי, ומוצא בה משמעות עודפת.

לדבריו, התורה יכולה היתה להסתפק במילים 'ויהי יעקב בארץ מצרים'. השימוש במילה 'וַיְחִי' מלמד על איכות החיים, על מה שהוא מכנה ה'דביקות בשורש ומקור שמשם נמשך תמיד חיות'.

יעקב אבינו לא רק 'היה' בארץ מצרים, אלא גם הצליח לחיות שם. להידבק בשורש, לגעת במקור החיים.

חיים אלו מתחברים אצל השפת אמת לשני מושגים אחרים:

ונראה לי שהוא מלשון מים חיים שע"י שמחת הנפש מעורר מקור החיים וניתוסף חיות.

 

נראה שאדם יכול להיות במקום מסוים, ולא לחיות. כדי להעצים את הנוכחות ואת החיים, זקוק האדם לשמחת הנפש, לזרימה ורעננות כמו המים, לנביעה והתחדשות.

ה'שפת אמת' ממשיך ומעמיק בפירושו, וטוען כי רצונו של יעקב לגלות את הקץ לבניו הוא בעצם רצונו להעניק להם את היכולת הזו, למצוא את החיים גם במצרים, לראות את הגילוי גם בתוך ההעלם.

אלא שרצונו זה של יעקב לא מתממש, והדבר 'נסתם ממנו'.

ואף על פי כן

על ידי אמונה שמאמינים בזה בני ישראל...

גם כן יכולין לראות האמת...

שכשאדם דורש ומייגע עצמו...

יכול למצוא הארה מחיות יעקב אבינו גם בתוך ההסתר.

 

חיותו של יעקב מונחת לפתחנו, ותלויה באמונה בה', באמון שלנו בעצמנו ובזולתנו (ובאמון של זולתנו בנו). יש להתייגע. לא תמיד קל לחיות, לא תמיד פשוט להיות דבק בשורש, לא תמיד ישנה זרימה טבעית של מי הנפש. ואף על פי כן, יעקב אבינו (עליו נאמר במדרש ש'יעקב אבינו לא מת') מלמד אותנו שאפשר ונכון למצוא הארה גם בתוך ההסתר. שגם בימים קשים כשהעבים מסתירים את השמש והרפש מסתם את המעיין, גם אז אין לאבד תקווה, אין להתייאש, אין 'להיות' אלא צריך להאמין, לשמוח, לחיות.



 

שבת שלום,הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי