title
title
title
title
title
title
משב רוח - בן האובדת

 

בן האובדת

האומנם ידע אלתרמן או כתב לפי תומו?

 

בימים אלה, כאשר פרשת ילדי תימן האבודים עולה שוב ושוב פגע בי שירו של אלתרמן משנות ה- 60....

כאשר קוראים את השיר מהמחזור "ילודי אישה" בספר "עיר היונה", נשאלת היום השאלה אשר לא נשאלה אז.

השיר מדבר על ילד, אשר אימו אבדה. ילד אשר גדל ללא אימו...אך, אלתרמן מתאר בשירו את הילד הרחוק מאימו בעוד היא חיה, קיימת ומתגעגעת. הקשר בין האם לבן אינו ניתן לניתוק הוא מתקיים כמו חוט סמוי הקושר ביניהם...היא מחפשת אותו, את עקבותיו והוא חש כי היא זרועותיה שלוחות אליו למוצאו " לִפֹּל אֶל בֵּין-זְרוֹעוֹת שְׁלוּחוֹת אֵלָיו מִנֶּגֶד ".

השיר נקרא: בן האובדת".

משום מה נמנע אלתרמן לקרוא לשיר ה"בן האובד", אך על-פי השיר הרי הוא האובד והיא המחפשת אחריו ויודעת כי הוא חי וקיים.

 

" וְכָל הַבָּא לְפִי תֻּמוֹ

אַל מוּל פָּנָיו וְקָם נֵכְחָן

עוֹמֵד בֵּינוֹ לְבֵין אִמּוֹ

וּבֵין הַחַי לְבֵין הַחַי

 

עוֹמֵד בֵּינוֹ לְבֵין אִמּוֹ

כַּחֶרֶב בְּמִּשְׁפַּט שְׁלֹמֹה "

 

אינני יודעת האם הדברים נאמרים מתוך ידיעה עמוקה אינטואיטיבית של המשורר, אך מה שבא כאן לידי ביטוי הוא איזה שהוא צורך בדין ושופט "כַּחֶרֶב בְּמִּשְׁפַּט שְׁלֹמֹה " ומשמעות הדברים הוא המאבק בין שתי רשויות על האמהות הלגיטימית.

הווי בתי החולים אשר שם אירעו הדברים

" לְעֵת לַטֵּף רֹאשׁ בֵּן הָאוֹבֶדֶת

אָחוֹת לִבְנַת צָנִיף כִּלְאַחַר יָד,

מִמֵּרָחוֹק אִשָּׁה בַּחֲלוֹמָהּ נִבְעֶתֶת,

מִמֵּרָחוֹק  אִשָּׁה בַּחֹשֶׁךְ נֶאֱבַקְתָּ

עַל זִיק זִכְרָה לְבַל יֹאבַד בּוֹ וְנִכְרַת."

 

הדבר אשר מתחולל בימינו בא לידי ביטוי בבתים האחרונים של השיר

" אַךְ כְּבָר מִלֵּב בֵּן הַשְּׁמוֹנֶה

נִמְחַה צַלְמָהּ, כִּי הִכְרִיתוֹ

הַזְּמַן. יָמִים הַזְּמַן יִמְנֶה

וּכְמוֹ בַּחֶרֶט, לְאִטּוֹ,

אֶת פְּנַי הַנַּעַר יְשַׁנֶּה

עַד לֹא יֻכַּר בְּאַחֲרִיתוֹ."

 

ולסיום: " וּכְמוֹ אֵין-מִי בְּאֵין-רוֹאֶה לְפֶתַע יְרִימֵהוּ בִּצְּעָקָה

מִן הֶעָפָר, מִן הַנֵּכָר, מִן הַצְדָּקָה."

 

ההדגשה היא שלי. כאן עצם הבעייתיות הגדולה של הענין. סבורים היינו כי יש כאן צדקה. אך ההיסטוריה אשר סבורה היתה כי צדק היא עושה, עומדת היום למשפט.

 


 

 

 אבישג