title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - חבורת הפיוטים ממשיכה להתרחב

חבורת הפיוטים ממשיכה להתרחב

 

סביב השולחן התקבצו ובאו עוד חברות וחברים נוספים והאווירה השמחה קידמה את פניו של ירון בכניסתו לחדר המפגש.


התחלנו בפיוט "חכמה ובינה" אותו כתב פנחס בובו , פיוט המושר בקהילות השונות לרגל שמחות ככלל, וביתר פירוט לשמחת חתן וכלה.

 

 לצפייה בביצוע חלק מהפיוט על ידי חבורת "גיל עוז" לחצו כאן


ולהמשך ביצוע הפיוט לחצו כאן


המשכנו בשני פיוטים העוסקים בחג החנוכה- "יה הצל יונה" ו"מלכי אשאל ממך".

בשני הפיוטים הללו העוסקים בתכני החג רבתה השמחה בחבורה וקולות השירה בקעו ויצאו אף אל מחוץ לחדר המפגש.

לעיון במילות הפיוט "יה הצל יונה" לחצו כאן


לעיון במילות הפיוט "מלכי אשאל ממך" לחצו כאן


ובהמשך לפיוטים הללו העוסקים בחידוש עבודת בית המקדש נחשפנו לפיוט "יהלומה" המושר בכל עת בקרב יהודי חלב.

הפיוט שנתחבר על ידי אברהם דוויק כלוצי. כפיוטים מאוחרים רבים, נכתב מתוך התאמה למנגינת שיר ערבי מוכר, ואולי גם תוך ניסיון ליצור קרבה צלילית ביניהם, כפי שעולה ממחרוזת הפתיחה, המוקדשת לארץ ישראל ומכנה אותה 'יַהֲלוֹמָה'. 
לשון הפיוט ורעיונו פשוטים הם; הפייטן מבטא את כיסופיו לציון ולירושלים, ומייחל ליום בו יוכל להקריב קרבן בבית המקדש. בה בעת הוא מבקש מן האל כי ישמור עליו ויציל אותו, בזכות תורתו. בתווך יוצר הפייטן הקבלה מעניינת בין מקום מושבו הרם של הקדוש ברוך הוא בשמי מרומים, לבין ירושלים הגבוהה על פני הארץ, וגבוהה גם במעלתה הרוחנית – "אֱלֹהֵי דָר מְרוֹמִים / בְּנֵה בֵיתָךְ בָּרָמִים" – אמנם כעת אתה גר בשמים, אך אנו מחכים שתבנה את ביתך ב'שמי הארץ' – בירושלים. זאת, ברוח מאמר חז"ל המופיע בכמה מקומות: "'וקמת ועלית' – מגיד שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, ובית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל" (ספרי דברים, קנב, ועוד)

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן


 

סיימנו את המפגש בחלק מהתפילה בשעת המנחה של שבת – "אתה אחד".


אַתָּה אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד וּמִי כְּעַמְּךָ יִשרָאֵל גּוי אֶחָד בָּאָרֶץ 

תִּפְאֶרֶת גְּדֻלָּה וַעֲטֶרֶת יְשׁוּעָה יום מְנוּחָה וּקְדֻשָּׁה לְעַמְּךָ נָתַתָּ 

אַבְרָהָם יָגֵל יִצְחָק יְרַנֵּן יַעֲקב וּבָנָיו יָנוּחוּ בו 

מְנוּחַת אַהֲבָה וּנְדָבָה מְנוּחַת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה 

מְנוּחַת שָׁלום וְשַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט וָבֶטַח מְנוּחָה שְׁלֵמָה שָׁאַתָּה רוצֶה בָּהּ 

יַכִּירוּ בָּנֶיךָ וְיֵדְעוּ כִּי מֵאִתְּךָ הִיא מְנוּחָתָם וְעַל מְנוּחָתָם יַקְדִּישׁוּ אֶת שְׁמֶךָ .

 

האווירה לאורך כל המפגש היתה מרוממת ואנו ממתינים בקוצר רוח למפגש הבא.

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט