title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - וישב

פרשת וישב

סיפור ירידתו של יהודה מאת אחיו אחרי מכירת יוסף מהווה את אחת מנקודות השפל בחייו של יהודה כמו גם בחייה של משפחת יעקב אבינו.

יהודה יורד מֵאֵת אֶחָיו, נושא לאישה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי  (וזאת אחרי שמן הסתם ראה וידע מה היתה הנחיית סבו וסבתו לאביו – לֹא לקחת אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן, אלא ללכת לחרן ולחפש אישה ממשפחתם), ומתבסס בעדולם.

בהמשך, יהודה גם לא מכיר בכך שבניו מתים בחטאם, ומוליך את כלתו שולל בהבטיחו לה שבבוא העת יתן לה את בנו השלישי, כשבפועל אין לו כוונה לעשות זאת.

נראה כי התהליך שהתחיל יהודה במכירת יוסף – צעד שאמנם הציל את חייו של אחיו הצעיר, אך שיקף פתרון ביניים והתחמקות מעמידה מול המשמעויות של המעשה, ובלבד ש'יָדֵנוּ אַל תְּהִי בו', ממשיך ומתעצם.

יהודה לא מסוגל לשאת את צערו של יעקב אביו, ואולי את רגשות האשם שלו, ויורד מאת אחיו. יהודה לא מצליח לעמוד פנים אל פנים עם חטאי בניו, מתחמק גם מלומר את האמת בפניה של תמר, ובסופו של דבר מוצא אותה במפגש 'מכוסה עיניים', מפגש של זנות ואקראיות, של הונאה ושל חוסר בפנים ובברית.

גם כאשר מגיעה אל יהודה הבשורה על כך שכלתו בהריון, הוא לא מגיעה בעצמו לטפל בעניין, אלא שולח את שליחיו ' הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף'. אך אז מתחולל המפנה.

שליחת החותמת, המטה והפתילים על ידי תמר מהווה עבור יהודה קריאת אזעקה. ' לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה ... הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה '.

תמר כמו שואלת את יהודה- האם בכלל אתה נמצא מעבר לחותמת שלך, לבגד שלך, למטה שנמצא בידך? האם יש כאן אישיות? האם יש כאן רצון? האם אתה נוכח בכלל? הרי כל חייך, מאז מכירת יוסף ועד עתה, התכסית והתחמקת, לא עמדת פנים אל פנים אל מול המציאות המורכבת, לא לקחת אחריות, לא שמת לב למי שלידך, ואולי אפילו לא לעצמך. שמרת על ידיים נקיות, ברחת מהמקומות הקשים, וכיסית עיניך. כעת, האם תעמוד בכנות מול האתגר?

ויהודה שומע, ומתוודה, ויודע ש' צָדְקָה מִמֶּנִּי '. הצדק שלה גדול מה'אני' שלי שאיננו בנמצא. לא הייתי, לא התמודדתי, וכעת אני חוזר.

ושלא כמו בסיום הוליוודי, יהודה לא נושא אותה לאישה, והם לא חיים באושר ובאושר. ' וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּה '. המפגש עם האמת המוטחת בפניו, ההתעוררות שלו לתשובה אל עצמו וממילא אל משפחתו, זהו רגע מכונן, שבעקבותיו, כך נראה, יהודה חוזר לביתו, והפעם הבאה שנפגוש אותו תהיה בימי הרעב, כאשר יש צורך לקחת אחריות ולהוריד את בנימין למצרים כדי לשבור את השבר.

זהו רגע המפנה, רגע ההיכרות וההיזכרות של האדם בעצמו, רגע המוכנות לא לזייף, לא להונות (את עצמנו ואת הסביבה), לא להתחמק, להוריד את הכיסוי מהפנים ולהסתכל לאתגרי המציאות בעיניים פקוחות, ולהצליח.

 

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי