title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - וישלח

פרשת וישלח

לידתו של בנימין קשה וכואבת היא. הוא נולד לאימו רחל, למודת שנות העקרות והייסורים, ולא זו בלבד אלא שהתורה מתארת 'ותְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ'. לידה קשה הגורמת בסופו של דבר למותה של רחל בעוד בנה השני בחיקה.

שמו, בפיה, 'בֶּן אוֹנִי',  מבטא את כל הצער והאבל על מותה, ואולי גם על חייה מלאי הגעגוע והתסכול. אך יעקב אבינו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין. שינוי השם בפיו של יעקב איננו מקרי, והוא משקף נקודת מבט אחרת על העולם הזה, עולם מלא ייסורים וצער שהיו גם מנת חלקו של יעקב (שבסוף ימיו העיד על עצמו כי 'מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי').

נראה שיעקב מעדיף להתמודד עם העולם הזה, לא לשקוע בעצבות, ולשים על נס את הימין, את הימים (כך ברשב"ם), ולא את הלילות, את החיים ולא את המוות, את התקווה ולא את הייאוש.

 

לדבריו של הרמב"ן, אין המדובר רק בהחלפת השם שבחרה רחל בשם אחר, אלא בלקיחת אותו השם עצמו שקראה רחל ושינוי משמעותו:

והנכון בעיני כי אמו קראתו בן אוני ורצתה לומר בן אבלי...

ואביו עשה מן אוני כוחי...

ולכן קרא אותו בנימין, בן הכוח או בן החוזק...

רצה להיות קורא אותו בשם שקראתו אמו...

והנה תרגם אותו לטובה ולגבורה.

 

פירושו המופלא של הרמב"ן מעמיק עוד יותר את מעשה יעקב בשינוי השם. אין המדובר כאן בעמדתו האופטימית של יעקב הניצבת מול זו של רחל, אלא בתרגום המצוקה עצמה לכוח ועצמה. יעקב אינו מתכחש ל'אוֹן' במובן הצער והקושי. יעקב בוודאי בוכה נוכח מותה של אשתו האהובה, וחווה שוב בדידות וגעגוע.

במובן זה מבאר הרמב"ן שיעקב 'רוצה להיות קורא אותו בשם שקראתו אמו'. אך יחד עם זאת, יעקב יודע לתרגם. להמיר את הקושי לכח, את הצער לגבורה, את הכאב לאנרגיה, את התסכול לתקווה. המבט של 'אריכות הימים', האמונה ב'קץ הימין', ואולי גם עוצמת המורכבות של הסיטואציה המשברית עצמה, משבר שכבר נראה שאין ממנו מוצא, ובכל זאת נולד בו משהו חדש, כל אלו מביאים את יעקב לתרגום העמוק לקריאתה של רחל, ולמבט שממשיך בדרך, ולא נעצר.

 

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי