title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים

אהרן פודם ו"הידיד" מפראג

 

את ה"ידידות" עם איש האס-אס באושוויץ, רכש אהרן פודם בדרך קשה מאוד, על-ידי מכות רצח ש"העניק" לו הנאצי כמתת חסד.

"הייתי צריך לירות בך – אמר לו הנאצי – אבל אני מסתפק במכות ושתדע להבא לא לעשות פשע כזה"... מה היה ה"פשע"? פודם השיג סיר לילה מלא תבשיל מזון שלא יסולא בפז והעביר אותו מעל הגדר של מחנה Z, לבת-דודו שהיתה חולה מאוד והתבשיל עשוי היה להצילה מהדרדרות. הוא הושיט לה את הסיר ואמר לה בצ'כית: תברחי! איש האס-אס מאנשי ה"פולקסדויטשה" (כינוי לבני העם הגרמני "שמחוץ לגרמניה") שמוצאו מפראג. שמע מאחורי גבו את הקריאה בצ'כית, הסתובב וראה את היהודיה מעבר לגדר מתרחקת עם סיר הלילה. כאמור, הפליא הנאצי את מכותיו באהרן פודם שרעד לחייו, אבל בחשבון פשוט: מוטב מכות מכדור בראש.

 

בתום המכות, נכנס הנאצי בשיחה עם פודם, בצ'כית, ואז התברר להם ששניהם "בוגרי" הצבא הצ'כי וכי יש להם מכנה משותף...פודם לא חסך בגינונים צבאיים כמו נקישת עקבים ועמידה זקופה. ומאז פרחה ה"ידידות" בין שניהם. הנאצי היה מגניב לו בהיחבא קרומי לחם משיירי המטבח הגרמני וקרומים אלה היו שווים לפודם כמו מעדני מלכים. אבל לא רק קרומים הגניב הנאצי ל"ידידו" היהודי, כי אם מידע חסוי ובעיקר סוד כמוס אחד, כפי שנראה להלן.

כל שריד משרידי אושוויץ יספר לך, שהישרדותו היא תוצאה של שורת ניסים. בפרשת סיר הלילה של אהרן פודם, גימלאי משרד הפנים בנתניה, יש נס כפול: הוא ניצל מן הכדור בראש ש"הגיע" לו לפי חוקי הג'ונגל הנאצי. אבל לפני זה ראה אותו גם הדוקטור מנגלה הידוע לשמצה, עם הסיר ביד וכאשר שאל אותו הצורר מאין לו הסיר, נקש פודם בעקבי נעליו, הזדקף וענה לו בטון צבאי: אדוני, את הסיר מצאתי!...מנגלה החדיר בו את מבטו, נקש באצבעו על מצחו כמי שאומר: לי אתה מספר מעשיות? והלך. מדוע לא העניש אותו מנגלה – לכך אין לפודם הסבר. כאמור: נס!

נראה שנס גורר ניסים נוספים. בעקבות "מפגש סיר הלילה" בין פודם למנגלה, באו תוך פחות מחודש עוד שלוש פגישות ביניהם, שלושתן סלקציות ומשלושתן ניצל פודם ויצא מהן בשלום: הוא נשלח ימינה – לחיים ולא שמאלה – למוות...

היה זה בשבת שלפני ראש השנה ב- 1944, פודם יחד עם עוד עובד כפיה יהודים ניקו את הבריכה במחנה B-2. הם מירקו את המחנה לקראת ביקור משלחת הצלב האדום הבינלאומי שאמורה היתה לבוא ולבדוק את תנאי החיים של ה"שבויים" היהודיים והאחרים...פתאום, סמוך לשעה עשר, שמעו קולות התפוצצות אדירים, מגיעים מכיוון שלוש המשרפות. ומסביב ראו מיד תכונה של אנשי אס-אס חמושים רצים לכיוון המשרפות. מה שקרה באותו יום ישמע אחר-כך פודם בסודיות גמורה, מפי ידידו הנאצי מפראג, ולחרדתו ישמע שהיה זה נסיון התקוממות של עובדי המשרפות נגד משעבדיהם הנאצים, נסיון שלא הצליח. אך תחילה נחזור לפודם ונשמע מה קרה לו ולחבריו לאחר שנשמעו קולות הנפץ. מיד הוחזרו לבלוק שלהם ושם נשארו כלואים כל היום.

למחרת, השכם בבוקר הוזעקו כל "תושבי" המחנות אל הרחבות, נצטוו להתפשט וכך בקור של הסתיו הפולני, עמדו עירומים לחלוטין, רועדים, רעבים ופוחדים, ואז הגיע מלאך המוות בדמותו של מנגלה ועשה סלקציה: לחיים או למוות. כבר לפני שהגיע מנגלה נפלו מאות, כמו זבובים. הם לא המתינו לסלקציה...מנגלה עבר בין רבבות האומללים. מי שהיתה לו שריטה הקלה ביותר על גופו, פצע כלשהו או חיוורון מופלג, סומן ונשלח ל"מקלחות" – תאי הגאזים. אותו יום עבדו המשרפות שעות נוספות. פודם נעצר על-ידי מנגלה, ראה על גבו צלקות של אבעבועות "הרפס" ושאל אותו מה זה. פודם לא איבד את עשתונותיו ובעומדו עמידה זקופה ענה לו: היתה לי מחלת הרפס והיא נרפאה, אדוני! מנגלה אהב טון צבאי, הסתכל בו והלך הלאה.

ועוד סלקציה ביום כיפור, ועוד סלקציה בשמחת-תורה. משלושתן ניצל פודם. "אני אתן לכם חגים!" – אמר מנגלה כבר בסלקציה הראשונה, כי הוא היה בטוח שנסיון ההתקוממות של עובדי המשרפות קשור עם החגים היהודיים.

אבל המרד המיועד היה קשור בעיתוי אחר שאותו קבעו הפרטיזנים שביערות אשר מעבר לנהר וויכסל, קילומטרים ספורים מגדר המשרפות.