title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - ויצא

פרשת ויצא –שבת ארגון בני עקיבא

 

יעקב אבינו המגיע לארצם של בני קדם, מוצא עצמו ליד באר בשדה, כשרחל   בת דודו מגיעה כִּי רֹעָה הִיא.

יעקב ניגש אל הבאר, וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.

חז"ל והמפרשים לאורך הדורות התפעלו מכוחו וגבורתו של יעקב בפתיחת הבאר והסרת האבן, ולפי חלקם, מתגלה כאן יעקב כאיש שרירי וחסון, כפי שאמר עליו אביו: הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, ואולי אף למעלה מכך. מפרשים אחרים מסבירים כי שרתה עליו רוח הקודש, או כי היתה זו השפעת התורה שמתשת כוחו של אדם- לשון תושיה.

מדרשים אחרים עומדים על כך שהעובדה שלא כתוב שיעקב דלה ושאב מים מן הבאר, אלא שמיד אחרי שגלל את האבן הצאן יכול היה לשתות, מלמדת שהמים עלו מאליהם מתוך עומק הבאר והתהום אל פני השטח.

ייתכן, ועליה זו של המים מתוך הבאר היא גם הביאור לקלות בה הצליח יעקב לפתוח את הפתח – 'כאדם שמעביר הפקק מעל פי צלוחית'. כאשר יש 'דחיפה' מלמלטה, כאשר יש מים שעולים למעלה, בניגוד (לכאורה) לדרך הטבע, כאשר יש רצון ותשוקה ואנרגיות של חיים ושל צמיחה מתוך בטן האדמה, הרי שהאדם הניצב מעל פי הבאר יכול לגלגל אותה בקלות רבה, ולאפשר לכוחות החיים שכבר מתעצמים מאילהם למלא את תפקידם ולהרוות את הצאן.

 

תוצאת תמונה עבור בני עקיבאזכינו, ובשבת הארגון הזו של תנועת 'בני עקיבא', כוחותיהם המימיים של מדריכי וחניכי הסניף 'עולים מאליהם'. הנוער והילדים השותפים לתנועה מפכים ומתגברים, וחברי הקהילה המבוגרים יכולים להתברך בתסיסה חיובית שכזו, בלקיחת אחריות ובעשיה של מעשי חסד ויצירה, וכל שנותר לנו הוא לא להפריע, לפרגן ולעודד, ורק למנוע חסמים ואבני נגף.

 

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי