title
title
title
title
title
title
משב רוח - עננים

עננים

 

מעולם לא הצלחתי להגדיר לעצמי מהו הקסם הטמון בהם.

ביציאה המוקדמת בבוקר הם אפורים אפורים וממלאים את השמים.

לפתע הם משנים צורה ובעלות שמש הבוקר נקרע לפתע צוהר בתוך האפור האפרפר הזה ומפציעה פיסת רקיע בתכול. תוך שניות פושט הורוד ומכסה קרעי עננים ושמים... אם רצונך להנציח את הרגע במצלמת המכשיר האלקטרוני הזה המצוי בסמוך, מהר מהר כי בטרם תשלוף ותכוון והנה אפס וכלה הצבע. קסם בצבעי קיטש שנמחה ונמוג תוך שניות.

נראה כי כל קסמי העולם נתמצו בדקות ספורות אלה של אפור, תכול, ורוד ושוב אפור.

והנה נתפזרו ענני הבוקר ונותרו קרעים קרעים בוהקים לבנים על פני רקיע התכלת...

עד שהגעתי לשירה של ויסלבה שימבורסקה שהיטיבה לתאר זאת ממני.

 

בְּתֵּאוּר שֶׁל עֲנָנִים

יִהְיֶה עָלַי לְמַהֵר מאֹד-

שַׁבְרִיר שְׁנִיָּה

וּכְבָר הֵם לֹא כְּשֶׁהָיוּ, מַתְחִילִים לְהִשְׁתַּנּוֹת.

 

טִבְעָם –

לָעוֹלָם לֹא לְהִשָּׁנוֹת

בַּצּוּרָה, בַּגָּוֶן, בַּתְּנוּחָה, בַּמַּעֲרָךְ.

 

פְּטוּרִים לַחֲלוּטִין מִמַּשָּׂא הַזִּכָּרוֹן,

נִשָּׂאִים בַּקַּלּוּת מֵעַל לָעֻבְדּוּת.

 

אֵיזֶה מִין עֵדִים אֵלֶּה לָעוֹלָם –

מִתְפַּזְּרִים תֵּכֶף וּמִיָּד לְכָל הָעֲבָרִים.

 

בְּהַשְׁוָאָה לָעֲנָנִים

דּוֹמֶה כִּי הַחַיִּים אֵיתָנִים,

כְּמוֹ יַצִיבִים, כִּמְעַט נִצְחִיִּים.

 

לְעֻמַּת הָעֲנָנִים

אֲפִלּוּ אֶבֶן נִרְאֵית כְּאָח

שֶׁניתן לִסְמֹךְ עָלָיו,

וְאֵלּוּ הֵם, מָה נֹּאמַר, בְּנֵי דּוֹדִים רְחוֹקִים,

קַלֵי דַּעַת.

 

יִתְקַיְּמוּ לָהֶם בְּנֵי הָאָדָם, אִם רְצוֹנָם בְּכָךְ

אַחַר-כָּךְ מֵת כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּתוֹרוֹ,

לָהֶם, לָעֲנָנִים, לֹא נוֹגֵעַ כְּהוּא זֶה

כָּל הַמַּחֲזֶה

הַמּוּזָר הַלָּזֶה.

 

מֵעַל חַיֶּיךָ שֶׁנִּשְׁלְמוּ

וְחַיַּי שֶׁטֶּרֶם נִשְׁלְמוּ,

הֵם צוֹעֲדִים בְּסַךְ וּבְהָדָר, כְּדַרְכָּם מֵאָז.

 

לֹא חַיָּבִים אִתָּנוּ יַחַד לָמוּת.

לֹא חַיָּבִים לְהֵרָאוֹת עַל מְנַת לָשׁוּט.

 

רגע - 2011

(עמודים 26-27)


                                        

 

 

אבישג