title
title
title
title
title
title
משב רוח - ון-גוך וזלדה

ון-גוך וזלדה

 

שני אנשים בתקופות כה רחוקות זו מזו. זלדה בת זמננו ון-גוך בן המאה ה- 19 (1853-1890).

זו כאן בירושלים הוא במישורי הולנד, עיתים סגריריים עיתים שטופי שמש. הוא והיא נותנים ביטוי "לשוני המרהיב" כלשונה של זלדה באחד מפרקי ספרה. השוני מרהיב כיון שאפילו השוני מגלם את אחדות העולם. יש פלא בייחודו של כל מרכיב בעולמנו, ופלא גדול עוד יותר כאשר אנו מגלים כי על אף הניגודים, מעבר לנראה לעין, קיימת אחדות המבטאת שלמות. בשיר "שני יסודות" (שירי זלדה, עמוד 225) מתנהלת "שיחה" בין הלהבה לברוש. ה"להבה אומרת לברוש"

ה"ברוש שותק".

הַלֶּהָבָה אוֹמֶרֶת לַבְּרוֹש

כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאָה

כַּמָּה אַתָּה שַׁאֲנָן

כַּמָּה עוֹטֶה גָאוֹן

מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי מִשְׁתּוֹלֵל

אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אֶת הַחַיִּים

הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה

בְּלִי שֶמֶץ שֶל טֵרוּף

בְּלִי שֶמֶץ שֶל רוּחָנִיּוּת

בְּלִי שֶמֶץ שֶל דִּמְיוֹן

בְּלִי שֶמֶץ שֶל חֵרוּת

בְּגַאֲוָה עַתִּיקָה וְקוֹדֶרֶת.

לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי שׂוֹרֶפֶת

אֶת הַמִּמְסָד

שֶׁשְּׁמוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה

וְאֶת הַתְּלוּת הָאֲרוּרָה שֶׁלְּךָ

בָּאֲדָמָה, בָּאֲוִיר, בַּשֶּׁמֶשׁ, בַּמָּטָר וּבַטַּל.

הַבְּרוֹש שוֹתֵק,

הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֵרוּף

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵרוּת

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִמְיוֹן

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחָנִיּוּת

אַךְ הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תָבִין

הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תַאֲמִין.

 

הדיאלוג אינו דיאלוג, רק הלהבה מדברת הברוש יודע כי רב הדמיון בינו לבין הלהבה. לא שוני יש כאן אלא אחדות! הטירוף, הדמיון, והרוחניות קיימים בו כפי שקיימים הם בלהבה.

הלהבה והברוש שני גילויים שונים של עולם אחד.

 

ון-גוך נתוודע למסתורין שבעולם באמצעות ההתבוננות בעולם, כמו זלדה. שלא כמו זלדה, נותן ון-גוך ביטוי לסודות העולם באמצעות הציור.(גם היא שלחה ידה במכחול...)כאשר ון-גוך מצייר את הברוש הכמה אל הכוכבים, אל-על, אל השמיים, הוא מציירו כלהבה.

בשתי שפות שונות שפת השירה ושפת הצבע מבטאים שני אמנים שונים ורחוקים תופעה זהה. אלו פניה של האמת המתגלה בפנים רבות שונות, בזמנים שונים, במקומות רחוקים, אך האמת אחת היא.


 

אבישג, חשוון תשע"ח