title
title
title
title
title
title
משב רוח - זמן

זמן

 

אותי זה מפליא. בין הקיץ לחורף ובין החורף לקיץ בבוקר אחד מיליוני אנשים על פי החלטה מראש משנים בצורה אחידה את סדר יומם. לכאורה, דבר לא השתנה קמים משנתם על פי צלצול השעון, הולכים לעבודת יומם, חוזרים לביתם וכשמורים המחוגים את השעה היעודה על פי הרגלם פורשים למיטתם, לאהבתם, חלומם ושנתם.

אך האמת היא שהכל שונה. אתמול היתה חשיכה גמורה כשקמתי בבוקר והנה היום עת צלצל השעון כבר האיר היום, היו אחר-הצהרים בדמדומים בשעה שחזרתי מהסיבוב היומי, והיום נאלצתי ללכת רגלי כי אינני רוכבת על אופני בחשיכה...

משחר ההיסטוריה מודע האדם לשליטת הזמן בו. מילדות, דרך צמיחה התבגרות ומסע החיים, הולך האדם ומשתנה עם הזמן עד דרכו האחרונה.

אין לנו שליטה עליו.

מיכאל אנג'לו קבע שני פסלים על קברו של לורנצו זה מול זה. ה"בוקר" איש צעיר במלוא כוחו ומולו ה"ערב" דמות אישה עיפה.

כאן מאחד הפסל האומן את מושג היממה עם ימי חיי אדם.

 


גם אנו אומרים "בוקר חייו" או ב"ערוב ימיו".

 





רבי יהודה הלוי כתב: " עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם –

עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי".

באמירה זו קובע המשורר כי המנוס משליטת הזמן היא היציאה מהמוחשי אל המופשט. ייתכן ,אך מעטים זוכים לכך. באמצעות אמונה עמוקה והכרה בצד הרוחני המוחלט הטבוע בנו תיתכן בריחה מפני שלטון הזמן.

ואף על פי כן ולמרות הכל ואולי, בהסתכלות של שוטים בלבד, נראה בעיני כי היכולת להפעיל חברה שלימה בשינוי מערכת הזמן תוך יממה בלבד יש בה קורטוב של ניצחון האדם על כוחו הבלתי מוגבל של הזמן.

 

אבישג