title
title
title
title
title
title
מהעת הזו - על האהבה והצמיחה

שלום רב קוראנו היקרים

 

שבוע סתוי עבר עלינו

מעט גשמים ומספר אירועים.

 

מעבר לשעון חורף

 

יום הזכרון ה- 22 להרצחו של יצחק רבין ז"ל

 

79 שנים לליל הבדולח.

 

 

ושוב הזמן מספק לנו אירועים ותובנות לחיינו.

"לא נשכח ולא נסלח"

הסתה מול הידברות

והתובנה- "בלי ניצוץ האהבה, שום דבר לא יתניע".

את מנוע הצמיחה יש לבנות - מ א ה ב ה.

 

 

י"א מרחשוון, שבעים וחמש שנים לרציחתו של סבא שלי - הרב משה חיים לאו - בטרבלינקה, עם בנו הילד שמואל ועם 22 אלף אנשי קהילת פיוטריקוב שבפולין. בארבעה רכבות נמחקה אחת מהקהילות הוותיקות של פולין מעל פני האדמה. 

שגורה על לשוננו אמירת "לא נשכח ולא נסלח". 
את חלקו הראשון אני מבקש להעצים ולגדל. אתגר גדול לשמר זכרון ולהנחיל לדור שלא ראה פנים של אלה ששרדו. זה חלק גדול ממשימת הדור שלי.
אבל החלק השני - "לא נסלח" הופך להיות לא רק חסר משמעות אלא בעיקר גורם מתסיס לרעה. למי לא נסלח? לבני בניהם של הרוצחים הנאצים ועוזריהם? למדינת גרמניה? לאנושות כולה? לעצמנו על אוזלת יד הישוב היהודי בארץ ובארה"ב?

במקום "לא נסלח" צריך לומר מה כן: "לא נשכח וכן נצמח". 
נצמח להיות מדינה חזקה שמקרינה בטחון לכל תושביה ולכל יהודי העולם.
נצמח להיות חברה יהודית ראויה שלא מאפשרת לשנאת אדם לנבוט ולגדול בסביבתה הקרובה או הרחוקה.

נצמח להיות אנשים שיודעים שהרע אינו נחלתו של אומה זו או אחרת אלא מצוי בתוך כל אחת ואחד ותפקידי להעצים את הטוב שיאיר את עולמנו. 
זו מורשת סבא שלי, הי"ד. 
יהי זכרו ברוך.

 

הרב בני לאו

 

 

בואו נגביר הידברות קרבה ואהבה

ביננו לבין עצמינו ואחר כך גם עם שכנינו.

 

 

שבת שלום

 

גדי ליאון

העורך