title
title
title
title
title
title
מהעת הזו - על הזמן ומשמעותו

שלום רב קוראנו היקרים

 

הזמן מושג יומיומי ומשמש אותנו רבות.

בלילה שבין שבת הקרובה לראשון, מזיזים את השעון שעה לאחור ועוברים לשעון החורף – בשעה 2:00 לפנות בוקר, השעה תהיה שוב 01:00 בלילה ובעצם נרוויח עוד שעת שינה. שעון החורף ימשך עד לתאריך 23 במרץ 2018 עם המעבר לשעון קיץ 2018.

 

 

 הזמן מכיל בתוכו גם את עונות השנה וצרכיהן.

הערב נתחיל לבקש על הגשמים.

ומעט תובנות בהקשר זה שכתב - איתמר חייקין:

הערב (יום ה) נתחיל לבקש בתפילה "ותן טל ומטר". תזכורת.

פעם אנשים הביטו לשמים בחרדה. אם ירדו גשמי ברכה היה אוכל להאכיל את בני המשפחה. אם חלילה הייתה בצורת - סכנת רעב הטילה חיתתה. היום ברוך ה' נחלצנו מהחרדות הקיומיות האלו. בין אם תהיה שנה גשומה ובין בצורת, מדפי הסופרים יהיו גדושים, המים יזרמו בצינורות. מקסימום נראה פני כמה חקלאים דואגים, במהדורת החדשות ונזפזפ הלאה לערוץ אחר.

אבל היה דבר מה נוסף במבט ההוא המודאג של אבותינו השמימה. הוא יצר דיאלוג בין האדם לאלוקים. כשירדו גשמי ברכה הם פירשו זאת כדיבור שמימי, כמענה, כגילוי פנים. כשהשמים נעצרו הם פירשו את שתיקתן כנתק מעיק, כהסתר פנים. וכשהבצורת העמיקה היה צריך מישהו שיפתח שערי שמים (אינסטלטור רוחני). במקורותינו ישנם הרבה סיפורים השייכים לז'אנר. אחד המאפיינים החוזרים הוא המקום אותו תופסים אנשי מעשה. אנשים פשוטים ואלמוניים שהיתה בהם איזו גדולה נעלמה. גדולה זו יכולה לחולל את השינוי. הנה אחד מהם כדוגמה:

רַב נִזְדַּמֵּן לְמָקוֹם אֶחָד.
גָּזַר תַּעֲנִית וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים.
יָרַד לְפָנָיו שְׁלִיחַ צִבּוּר,
אָמַר "מַשִּׁיב הָרוּחַ" – וְנָשְׁבָה רוּחַ,
אָמַר "מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם" – וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים.
אָמַר לוֹ: מָה מַעֲשֶׂיךָ?
אָמַר לוֹ: מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת אֲנִי,
וּמַקְרִיא (=מלמד מקרא)
לִבְנֵי עֲנִיִּים כִּבְנֵי עֲשִׁירִים,
וּמִי שֶׁאֵין לוֹ – אֵינִי נוֹטֵל מִמֶּנּוּ כְּלוּם;
וְיֵשׁ לִי בְּרֵכָה שֶׁל דָּגִים,
וְכָל מִי שֶׁמְּסָרֵב אֲנִי מְשַׁחֲדוֹ בְּדָגִים
וּמְשַׁדְּלוֹ עַד שֶׁהוּא בָּא וְקוֹרֵא
(תענית, דף כד, עמוד א)

כמה תובנות מהסיפור המניאטורי:
א. אלוקים מעדיף דמוקרטיה. בעסקי תפילה לגשם אין עדיפות לכהן, לשר, לחכם הגדול בתורה על פני האדם הפשוט. מה שקובע הוא המעשה.
ב. מעשה למען הזולת, מעשה חסד צרוף ללא ציפייה לתמורה או הוקרה. 
ג. אותו מלמד אלמוני סבר, שחובתו כמורה היא לתת הזדמנות שווה לכולם. כל אדם זכאי להשכלה בלי קשר ליכולות הכלכלית של הוריו. הוראה כשליחות לא כפרנוסה. 
ד. פערים חברתיים מעמיקים לא רק בשל מעמד כלכלי שונה, אלא גם בשל פערי יכולות. אך, הוא לא וויתר גם על תלמידיו המתקשים, מפריעים ועם בעיות קשב וריכוז. 
ה. הוא פיתח שיטות הוראה יצירתיות תוך כדי שימוש בתמריצים וחיזוקים קצרי טווח. שילוב בין הוראה ודיג. 
ו. הנתינה ללא גבול של אותו מלמד אלמוני העניקה לו השראה מיוחדת בעומדו בפני אלוקיו ובבקשו ממנו את חסד הגשם.
ז. במובן מסוים הוא הביא את הגשם עוד לפני שירדה טיפה. הוא הוריד שפע של ברכה לסביבתו, שתהא מקום טוב יותר. חומל יותר. מעשה החסד המרטיבים את האדמה הקשה והיבשה של יחסי אנוש. 
ח. חכמים לא באו לספר סיפורי ניסים אלא לקרא לנו להוסיף למבט לשמים גם מבט בפני אדם. לראות בגשם המאחר הזדמנות לתיקון חברתי. דומני שגם אם נפתור לחלוטין את בעיית הגשם (וכידוע עוד לא פתרנו) במישור החברתי עוד בפנינו עבודה רבה.

שיפתחו שערי שמים 
שיפתחו שערי הלב
"
ותן טל ומטר על פני האדמה"

  

 

שבת שלום

וחורף טוב ומבורך

 

גדי ליאון

העורך