title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - נח

פרשת נח

 

בסיומה של פרשת נח, מופיע אברהם אבינו.

בניגוד לנח, עליו נאמר 'את האלוהים התהלך נח', הרי שעל אברהם יאמר בהמשך התורה 'התהלך לפניי והיה תמים'.

חז"ל עמדו על ההבדל הזה, והמשילו את נח לילד קטן הזקוק לידו של אביו המלווה אותו כדי שלא ליפול, ואת אברהם לילד גדול שאפשר לסמוך עליו שילך לבדו.

להיכן אברהם הולך? באיזו דרך? בתורה נמצא פסוק המעיד על אברהם ככזה המחנך להליכה בדֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. אברהם היודע ללכת לפני ה', מתהלך תמים, הולך בדרך ה' ועושה צדקה ומשפט.

 

בעיני הרמב"ם, דרך ה' בה הלך אברהם היא דרך האמצע – הדרך המאזנת ולא נסחפת לקיצוניות.

הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שוה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו לפיכך צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד ומשער אותם ומכוין אותם בדרך האמצעית... ונקראת דרך זו דרך ה' והיא שלמד אברהם אבינו לבניו... וההולך בדרך זו מביא טובה וברכה לעצמו...

 

הבנה זו של הרמב"ם מוצאת את מקומה בסיפור חסידי נאה המסופר על רבי ישראל מרוז'ין, מגדולי תנועת החסידות שיום פטירתו יחול השבוע (נפטר לפני 167 שנים):

פעם אחת ישבו יחדיו חסידיו של רבי ישראל מרוּז'ין, והנה קרב אליהם הרב הצדיק ומקטרתו בידו. שאלו אותו החסידים: "רבנו, אמור לנו איזו דרך לעבודת השם". ענה הרב ביידיש: "אִיך וֵוייס?" – מניין שאדע?

ובתוך כך סיפר להם מעשה: שני חברים, רעים אהובים, נגזר עליהם גזר דין מוות. והנה, אף שהמלך חיבבם ורצה לדון אותם לטובה, לא יכול היה לזכותם, כי חוק המדינה הוא, וכבר נאמר – "מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ" (משלי כט, ד).

מה עשה המלך? ציווה שימתח חבל ארוך מעל הנהר, ואם יצליחו החברים לעבור עליו את הנהר – יומתק דינם לחיים.

ועבר הראשון בשלום את הנהר על החבל. עמד חברו מרחוק וצעק: "רעי אהובי, הגד נא לי איך עברת את החבל במקום סכנה כזה, ואדע גם אנוכי איך לעבור."

השיב לו הראשון: "אִיך וֵוייס גָאר ניט – איני יודע כלל – רק זאת אומר לך: כשהלכתי על החבל, אם הייתי נוטה לצד אחד – הטיתי עצמי לצד האחר."



 

שבת שלום וחודש טוב, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי