title
title
title
title
title
title
משב רוח - אסיף

אסיף

 

היו לנו חגים נפלאים. האל חנן אותנו בימים שאינם חמים מידי, רוח נעימה ריחפה על היקום.

                      ראש-השנה שידר "ראשית" של שנה חדשה,תקוות,        

תפילות ואיחולים.

חלנו ורעדנו בערב יום הכיפורים בתפילת "כל נדרי" והכנו את קישוטי הסוכה בשמחה גדולה...בכל שנה מחדש תוהה אני כיצד הרגשות מתעוררים מחדש – התקווה בראש השנה, הצביטה שבלב בערב יום-הכיפורים והשמחה הנולדת בכל שנה מחדש עם קטיפת הרימונים אדומי הלחי וענפי הזית לקישוט הסוכה.

אני מרגישה כי עצבות של דברים שקרו בשנה החולפת הלכה לה ומפנה מקומה לשגרת השנה החדשה. מאגרי התקווה מציפים את נקודת היאוש והלב מתמלא באור חדש.

אך בעיצומם של ימי החג המופלא והעשיר, חג האסיף, נפלה על בית עין הנצי"ב המכה הקשה. מותה של ורד, פרח שנקטף באיבו בתאונת דרכים בתאילנד. ורד, נערה פורחת מופלאה, שחורת תלתל וכהת עיניים גדולות הגומעות את יפי העולם. ורד תקוות הורים וחברים בעלת נפש רגישה ועשירה – כולה תקוות עתיד.    איננה.

קדרו פני השמים. אחותה קראה במסגרת ההספדים את השיר המופלא שכה היטיב לבטא את תחושתי האישית "אסיף".

השיר אסיף נכתב אחר תאונת דרכים בשנת 1976 על-ידי איתמר פרת על אחותו שנהרגה בערב סוכות תשל"ז.

בת ארבעים היתה במותה. אין טוב יותר לתאר את תחושתי לרגל מותה של ורד ממילות השיר שכתב האח באהבתו לאחותו.

השיר הממזג את רגשות האובדן בשילוב תקופת החגים עם עונת האסיף – שילוב תוגת המות והאספות האדם אל אדמתו, בפריחה "אשר גמלה לזיכרונות       של קיץ שחלף בטרם עת"

 

 

                                                        מילות השיר: אסיף.

אסוף את המעשים 
את המילים והאותות 
כמו יבול ברכה כבד משאת. 

אסוף את הפריחה 
אשר גמלה לזיכרונות 
של קיץ שחלף בטרם עת. 

אסוף את כל מראות פניה היפים 
כמו את הפרי ואת הבר. 
האדמה היא אפורה מתחת לשלפים 
ואין לה עוד לתת לך דבר. 

ואין יותר גבעול חולם על שיבולתו 
ואין יותר נדרי ואסרי 
רק הבטחת הרוח כי הגשם בעיתו 
עוד יחונן את עפרה בתום תשרי.
 

 

סוף תשרי תשע"ח

אבישג