title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - ליום הכיפורים

שבת שלום לכולם וברכת 'גמר חתימה טובה'

 

יום הכיפורים, 'שבת שבתון' הוא. אסור בעשיית מלאכה, באכילה ושתיה, רחיצה וסיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. במקורות שונים הוא מכונה 'היום הגדול' או 'הצום הגדול', ולפעמים אפילו סתם 'היום' (או בארמית – 'יומא').

גם חלקים בחברה הישראלית שבשבת רגילה לא נמנעים מחילולה ומעשיית מלאכות, נסיעה ברכב וכיו"ב, ביום הכיפורים מצטרפים לשביתה ולאווירת הקדושה, ובמקרים רבים אף לבית הכנסת לרכיבים מרכזיים מתוך התפילה.

 

חומרתו של יום הכיפורים, ריבוי התפילות שלו, השילוב של צום ושביתה, העובדה כי הוא מגיע בשיאם של עשרת ימי התשובה, ואולי של ארבעים ימי הרחמים והסליחות – כל אלו כלים הם, בכדי להביאנו אל המוקד של היום, והוא הלב. כי יום הכיפורים שאנו עומדים על סיפו, הוא יומו של הלב.

כך אמר הנביא יואל לעם ישראל: וְגַם עַתָּה נְאֻם ה' שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד... וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל ה' אֱלוֹהֵיכֶם כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה...

 

מחד- יואל דורש מהעם את הצום, הבכי והמספד. את עינוי הגוף והנפש, את ההימנעות מאכילה ומלאכה.

אך לצד זאת, הוא מזכיר לעם, הקריעה החשובה איננה קריעת הבגדים אלא קריעת הלב.

אנו ניצבים בפני ההזדמנות לפתוח את ליבנו – הן לזולת, לסלוח ולבקש סליחה, הן מול עצמנו – לקבל את עצמנו ולאהוב את עצמנו, והן מול בוראנו – לגשת בכנות וביושר, ולעמוד כחלק מהציבור עם לב חשוף.

 

נצטט את סיפורו של הבעש"ט, שעל אף שעיסוקו הוא בתקיעת השופר של ראש השנה, כוחו יפה גם לתפילת האדם ביום הכיפורים:

השנה, ידעו כל החסידים לספר, בחר הבעל שם טוב בתלמידו הגדול ר' זאב קיציס לשמש כבעל תקיעה בבית מדרשו. ר' זאב בהבינו את גודל האחריות המוטלת על כתפיו, התחיל בהכנות נמרצות ללימוד כל הכוונות הנצרכות לתקיעות. ימים ולילות שקד על לימוד הכוונות, ולקראת ראש השנה כתב סיכום של כל הכוונות על פתק קטן על מנת שיוכל לעיין בו בזמן התקיעות ולהיזכר בהם. אולם הבעש"ט שלא היה מרוצה מדבר זה, גרם לפתק שיאבד. כשהגיע ר' זאב לתיבה, הוציא את שופרו ותר אחר הפתק עם הכוונות. משלא מצא את הפתק נתמלא בבהלה, איך יוכל לתקוע ללא הכוונות המתאימות?! אולם בחוסר ברירה עמד ותקע ללא כל הכוונות אותם תכנן לכוון, כשגרונו חנוק מדמעות צער על אובדן הפתק.

לאחר סיום התפילה אמר הבעש"ט לר' זאב כי בארמון המלך ישנם דלתות ומנעולים רבים, לכל מנעול מפתח משלו. אשרי מי שבידיו כל המפתחות, שהרי הוא יכול להכנס לכל חדר שרוצה. אולם מה יעשה אדם שאין לו את המפתח המתאים? לצורך כך ישנו הגרזן, שעל ידו ניתן לפתוח כל שער. סיים הבעש"ט: "הכוונות הינן המפתחות איתם ניתן לפתוח את השערים הנצרכים, אולם לב נשבר כוחו כגרזן היכול לפתוח את כל השערים. וכך יוצא שפעלת בליבך שנשבר הרבה יותר מאשר הפעולה שהיית פועל בסידור הכוונות".

 

הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי