title
title
title
title
title
title
מטעמים לפרשת השבוע - ניצבים-וילך ולראש-השנה

פרשיות ניצבים-וילך וראש-השנה

מילות התורה 'לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא' הפכו להיות מטבע עובר לסוחר, ביטוי שימושי בעיקר בדיונים הנוגעים לפרשנות והכרעות הלכתיות שמתבצעות על ידי בני אדם, בארץ, ו'לא בשמים'. מקורם של הדברים בפרשתנו לא מציב מול השמים את הארץ, אלא את הפה והלב: לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה... כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ.

 

התורה מלמדת על דברים הַמִּצְוָה הַזֹּאת, שלֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִיא. המיוחד במצוות התורה שהן אינן רחוקות, בלתי מושגות, בשמים או מעבר לים, אלא קרובות, בפה ובלב של כל אחד ואחת.

הרמב"ן הסביר כי הכוונה היא למצוות התשובה באופן מיוחד. היכולת לחזור בתשובה נמצאת וזמינה לכולנו, ותנועה קלה של הלב והרצון כבר מקרבת את האדם אל תיקונו, ומעלה אותו על מסלול התשובה.

 

לצד דברים אלו, פעמים נדמה שאכן ישנם דברים שהם מבחינתנו 'בשמים'. גבוהים וקשים, רחוקים ונראים כבלתי ניתנים להשגה. המדרש למדנו שגם ביחס לאלו אל לנו להתייאש, אלא לתת אמון ולהתקדם צעד-צעד:

משל לככר שהיה תלוי באויר. טיפש אומר מי יוכל להביאו?

ופקח... מביא סולם או קנה ומוריד אותו

כך כל מי שהוא טיפש אומר אימתי אקרא כל התורה?

ומי שהוא פיקח מהו עושה שונה פרק אחד בכל יום ויום עד שמסיים כל התורה כולה

אמר הקדוש ב"ה - לא נפלאת היא, ואם נפלאת היא – ממך, שאין אתה עסוק בה.

 

כיוון נוסף ושונה להתמודדות עם הדברים הקשים והגבוהים מאיתנו נעוץ בחוויה הקהילתית והציבורית. פעמים שאדם אחד (אף אם יהיה הבעל שם טוב בעצמו), לא יכול להגיע אל השמים ללא הסולם שמרכיב עבורו הציבור – וזו הרי מהותה של 'תפילה בציבור' ומהותו של 'שליח הציבור'.

פעם אחת האריך הבעל שם טוב בתפילתו בבית מדרשו. כל התלמידים כבר גמרו, אבל הוא עדיין עמד בלי להשגיח בהם. כשגמרו לאחר כמה שעות את עסקיהם השונים ובאו שוב לבית המדרש, עדיין עמד בתפלתו.

אח"כ אמר להם: "בזה שהלכתם מכאן והנחתם אותי לבדי גרמתם לי פירוד גדול.

אגיד לכם את הדבר במשל. יודעים אתם את עופות המסע, העפים בסתיו לארצות החמות.

והנה אירע שיושבי ארץ כזו ראו בתוך שיירת האורחים ציפור אחת בעלת גוונים רבים, שעין אדם לא ראתה מעולם כמותה. הציפור ירדה אל צמרת העץ הגבוה ביותר וקיננה שם.

כשנודע הדבר למלך ציוה להוריד את הציפור על קינה,

ופקד על אנשים אחדים שיעמדו זה על גבי זה כסולם,

וכל אחד יעמוד על כתפו של חברו, עד שיגיע העליון אל הקן ויקחנו.

והנה נמשכה הקמת הסולם החי זמן רב מדי, קצרה רוחם של התחתונים והתחילו להתנועע,

והכל נפל לארץ.

 

בעזרת ה', נתייצב בראש השנה באמון שאנו יכולים. התורה, המצווה, התשובה – קרובות אלינו, בפינו ובליבנו.

יחד עם האמון הזה ניקח איתנו את הסולם אל השמים - הן את הסולם של המדרש, הסולם המורכב משלבים והתקדמות איטית, פרק פרק, והן את הסולם הציבורי של הבעל שם טוב, הרואה את הציבור והקהילה כמאפשרים את העליה אל השמים.


 

שבת שלום ושנה טובה ומבורכת, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי