title
title
title
title
title
title
משב רוח - סיפור ולקח

סיפור ולקח


ביום שישי אני מבלה שעות רבות במטבח, לא!

אינני מבשלת כל כך הרבה אך גם המעט דורש ממני שעות רבות. "להמתיק" את השעות אני מאזינה לתכניות מֶלֶל. דבר שמקובל עלי בשתי הזדמנויות על יד ההגה ובמטבח. והנה שמעתי היום "סיפור". המגישה הביאה אותו ברגעיה האחרונים של התכנית. הסיפור היה אודות אישה שהועמדה לדין על תרמית. היא הציגה עצמה במשך שלושים שנה כעורת. בהצלחה/ שלושים שנה!!! היא "נתפסה" כיון שמכריה גילו שהיא מתאפרת בהצלחה, ומציצה בסתר בטלויזיה. סיפור מדהים!! כיצד מקבל עליו אדם סיגוף כזה?? הרי זה דורש מאמץ אדיר להתחזות ימים ושנים!!! מגישת התכנית ציינה דברים אלה ותוך כדי סיפרה כי אחת המאזינות גילתה את התפעלותה מ"גבורתה" של האישה. הסיבה להצגה הפנטסטית הזו היתה סלידתה של האישה לומר שלום או לקבל שלום ממכרים שפגשה ברחוב. באמצעות ה"עיוורון" זכתה לשחרור טוטאלי מהמשימה להפנות תשומת לב מיותרת לאנשים במפגש אקראי. המאזינה ציינה כי גם היא מחפשת דרכים להימלט מהמשימה המשמימה הזו. הצטרפו אליה זוג מגישי התכנית ובהומור רב סיפרו כי גם הם מחפשים דרכים להימלט מהמשימה הכבדה הזו.

ובעודי מאזינה התמלאתי עצבות גדולה על כי איני יכולה להשמיע קולי בתכנית ולומר דבר. כי שאלתי את עצמי – האם אינני שייכת לאדם הנורמטיבי??  אני אוהבת לפגוש אנשים, חיוכם במפגש אקראי ממלא אותי אושר ושמחה. ולתומי האמנתי כי גם אני, אם אאיר פני להם אשמח את ליבם.

כבר אמרה רחל המשוררת בשיר "חוני המעגל"

 

עִצְּבוֹן גּוֹרָלוֹ שֶׁל חוֹנִי

הֵעִיב אֶת נַפְשִׁי הַיּוֹם:

"פָּגַשׁ בּוֹ אָדָם בַּדֶּרֶךְ

וְלֹא בֵּרְכוֹ לְשָׁלוֹם"....

 

הִנֵה גַם אֲנִי לָבֶטַח

יָשַׁנְתִי בְּסֵתֶר חוֹמָה;

אָכֵן בְּעָבְרִי בַּדֶּרֶךְ

בִּרְכַּת שָׁלוֹם לֹא אֶשְׁמַע....

(תשרי, תרצ"א שירת רחל קמ"ה)

 

ואני כואבת את בדידותה וצערה ומברכת על ברכתם של עוברי הדרך מידי יום ומידי שעה.

מה גורם לאנשי הרדיו לנפץ כל חלקה טובה? מדוע? החסרים אנחנו סנסציות? אם אין, באמת, אין צורך להמציאן.

תמונה קשורה

אלול תשע"ז

אבישג