title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - לפרשת כי תצא

פרשת כי-תצא

 

על סף הכניסה לארץ מצווה התורה לזכור את מעשי עמלק, שנלחם עם ישראל אחרי יציאת מצרים.

הלחימה העמלקית לא היתה בקרב מול בני ישראל, אלא 'אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ'.

עמלק מזנב, כלומר נלחם עם ההולכים מאחור, עם החלשים, הנחשלים, נמנע מעימות חזיתי ומהתמודדות פנים אל פנים.

בשם רבי אבא בר כהנא נאמר ש'כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם כביכול כאילו כנף מכסה את הפנים'. אמירה זו רואה את הזינוב העמלקי לא רק כתרגיל צבאי, אלא כשיקוף עמוק לתכונתו של עמלק. עמלק הוא עם המכסה את הפנים. נוכחותו בעולם כביכול מכסה על פני ה', וצורת הלחימה שלו מבטאת את האופי המנוכר, המתחמק מראיה הדדית, הנמנע מלראות את העומד מולו כמות שהוא, והבוחר לתפוס אותו מאחור, בחולשתו, בלי להיפגש עימו.

 

עמלק כעם ממשי לא מוכר לנו כבר אלפי שנים, מכיוון שכדברי חז"ל 'עלה סנחריב ובלבל את כל האומות', אך העמלקיות עוד קיימת, ועלולה להיות מנת חלקו של כל אחד.

 

פעמים שגם אנו מעדיפים לזנב, לא להיפגש, לא לראות את האדם שמולנו במלוא אישיותו. פעמים שגם לנו נח להתעלם מהפנים, להיתפס לחולשות של הזולת, להתייחס אליו כאל 'משהו' ולשכוח שגם הוא 'מישהו' .

 

ימי אלול הם זמן מצוין להסיר את הכנף מהפנים, ולחפש את העיניים, את המבט, את הזולת, וגם את מה שמעבר לעולם שלנו, את השמים, את האינסוף.

אם נעשה כך, נזכה שגם הקדוש ברוך הוא יראה אותנו, ובראיה זו גם יפקדנו לטובה, כמו במשל של רבי פנחס מקוריץ, מגדולי החסידות בדור השני (שיום פטירתו חל היום, נפטר לפני 226 שנים):

 

"באור פני מלך חיים": כי מנהג מלכותא דארעא (מלכות הארץ)

כשהמלך רואה בעיניו שבויים, אפילו הם מחוייבים מיתה

אזי פוטר אותם תיכף כיון שבאו לפני ראייתו

ולכך בר״ה אנו עושין כמה דברים שאנו מתפללין כמה תפלות

ואומרים שבחים הרבה כפי שהם מסודרים במחזור וגם קורין בתורה

כי הקב"ה מסתתר ממנו, כמו שכתוב "בכסה ליום חגנו"

ולכן אנו מבקשים ומחזרים אין למצוא את הקב"ה ובאיזה מדה הוא מסתתר

עד שאנו מוצאים אותו ובאור פני מלך חיים.

 

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי