title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים


יהודי מציל יהודים


ולטר סוסקינד וביתו איבון


ולטר סוסקינד נולד בגרמניה ב-1906, בנם הבכור של זוג יהודים הולנדים - הרמן סוסקינד ופרידה לבית קסלר. היו לו שני אחים. נישא ליוהנה (חנה) לבית נאט (1906 - 1944) ונולדה להם בת אחת - איבון. לפני עליית הנאצים לשלטון בגרמניה הוא היה מנהל בבית חרושת Unilever  למרגרינה
במארס 1938 לקח סוסקינד את אשתו, חמותו ואימו ועבר להולנד, שם שימש כנציג מכירות של Unilever  . ב-1939 נולדה ביתו היחידה, איבון. הוא התעניין באפשרות להגר לארה"ב, אולם לא זכה לעשות זאת.
בפברואר 1941, בעקבות הוראת הגרמנים, הוקם גוף יהודי שהיה אמור להיות ממונה על כל היהודים בהולנד והוא נקרא "המועצה היהודית של אמסטרדם (יודסה ראט פור אמסטרדם.)" סוסקינד צורף למועצה. ביולי 1942 החלו הגירושים של 140,000 יהודי הולנד למחנות ההשמדה. סוסקינד מונה בידי המועצה כמנהל "התיאטרון ההולנדי" - Hollandsche Schouwburg  באמסטרדם, שהיה מרכז לריכוז יהודי אמסטרדם לפני העברתם למחנה ווסטרבורק, ממנו נשלחו לאושויץ. מצידו השני של הרחוב שכן בית היתומים היהודי הסמוך, ה"קרש") De Creche - "הפעוטון"), שנוהל בידי הנרייטה הנריקס- פימנטל (Henriette Henriques Pimentel).  סוסקינד החליט להבריח את הילדים מהתיאטרון לבית היתומים. ברחוב עברו כמה קווי חשמליות. בעזרת נהגי החשמליות וארבע קבוצות מחתרת שונות, נהגו הנהגים לעצור באמצע הרחוב ולהסתיר את המעבר מהתיאטרון לבית היתומים. במהלך 18 החודשים בהם ניהל סוסקינד את התיאטרון, הוברחו בדרך זאת למעלה מאלף ילדים ל"קרש". 
סוסקינד הצליח לפתח יחסי ידידות עם קצין ה-SS, סרן פרדיננד אַוּס דר פונטן (Hauptsturmfuhrer Ferdinand aus der Funten).  לקראת כל מבצע הברחה הוא נהג להזמין את הקצין וצוותו והגיש להם שנאפס וסיגרים. הוא ניצל את חוש ההומור השנון שלו וסיפר בדיחה אחר בדיחה. בעוד הגרמנים צוחקים בקול רם, הוברחו הילדים מהתיאטרון. לסוסקינד יצאו מוניטין של משתף פעולה וידיד הנאצים בשל המסיבות הללו.
מה אירע לילדים שהועברו לבית היתומים, ה"קרש"? סמוך לבית היתומים והתיאטרון שכן סמינר קלויניסטי למורים - Hervormde Kweekschool,  שמנהלו, יוהאן ואן הולסט, היה לימים סנאטור וממנהיגי המפלגה הנוצרית דמוקרטית של הולנד והוכר ב-1972 כאחד מחסידי אומות העולם. סוסקינד, אשתו, מנהלת בית היתומים הנרייטה פימנטל, ויוהאן ואן הוּלסט (Johan van Hulst ) החלו להעביר ילדים מבית היתומים, לסמינר של ואן הולסט. הילדים הוכנסו לתיקי גב ולסלי קניות ענקיים והוברחו ברכבות ובחשמליות אל מחוץ לעיר, למחוזות לימבורג ופריזלנד, בסיוע הארגון הסודי, "ועדת הילדים של אוטרכט (Utrechts Kindercomité)" ,  ארגון סיוע שהוקם ביוזמת פיט מֵאֵרבורג (Piet Meerburg).  לפי הערכות, יותר מ-600 ילדים, מבין האלף שהוברחו לבית היתומים, נצלו בדרך זאת.
בספטמבר 1943 בא הקץ למפעל ההצלה. סוסקינד נאסר ונכלא בבית סוהר הולנדי. בהשתדלות ידידו, קצין ה-SS , הוא שוחרר. אולם זמן קצר לאחר מכן שב ונעצר עם כל בני משפחתו. ואן הולסט ופימנטל לא הספיקו להציל את כל הילדים שהסתתרו ב"קרש". פימנטל נשארה עם אלה מהילדים שנותרו, משסגרו הנאצים את ה"קרש" וגירשו גם את הילדים שהיו בו. חלק מהילדים גורשו בטרנספורטים מיוחדים למחנה וסטרבורק (Westerbork)  בהולנד וחלקם למחנות אחרים מחוץ למדינה. פימנטל גורשה עם האחרונים, לאושוויץ, שם נרצחה גם היא, כמותם.
סוסקינד ומשפחתו הועברו למחנה וסטרבורק. סוסקינד הצליח לנצל קשרי ידידות שיצר עם נאצים חשובים אחדים, לצאת ממחנה הריכוז ולחזור לאמסטרדם. המחתרת ההולנדית ניסתה לשחרר את אשתו וביתו מהמחנה פעמים מספר, אולם כל הניסיונות כשלו. ב-2.9.1944 נודע לסוסקינד שאשתו וביתו אמורות להיות מגורשות לטרזיינשטאט. הוא שב למחנה והצטרף אליהן. בהגיעם לשם ניסה סוסקינד להגיע למפקד טרזיינשטאט ולהציג לו מכתב המתאר את פעילותו למען הנאצים, אולם מיד עם כניסת המשפחה למחנה, צרפה אותם המשטרה היהודית לטרנספורט שעמד לצאת לאושוויץ. אשתו וביתו נשלחו לתאי הגזים עם הגיען. סוסקינד הושאר בחיים כאחד מאסירי העבודה במחנה.
נסיבות מותו של סוסקינד אינן ברורות. לפי גרסה אחת הוא נספה במהלך צעדת המוות המפורסמת, בינואר או פברואר 1945. לפי גרסה אחרת הוא נרצח באושוויץ בידי אסירים מהולנד, שראו בו בוגד ומשתף פעולה עם הנאצים.
על פעילותם של סוסקינד ואשתו, בהצלת יהודי הולנד, נעשה בינואר 2012 סרט הולנדי בשם "סוסקינד", בבימויו של הבמאי ההולנדי הידוע - רודולף ואן דן ברג.


לצפייה בסרט לחצו כאן