title
title
title
title
title
title
ניגון המעיינות - יום אחרון

יום אחרון

מילים: אברהם שלונסקי       לחן  מאיר אריאל ושלום חנוך

גם לתפילות - תפרחת ושלכת
ויום אחרון שמט את כל כתריו
כל השתיקות חזרו היום אליך
כשוב יונה באין עלה טרף

ונכריה השמש המשכמת
וסהר קר מקשיח ונפחת
וכה הומך, וכה צפד מקמט 
כל שתימר ושהיה אחד

כל עיתותי - תשבורת יום וליל
כל מילותי היו לי לזרות
ולא אדע: מגודש יבולייך 
מה להבר, שדי, ומה לזרות

שוא שלוחך יונת-מבול, מלכד
חזרת אלי בלי סבר וחרון
גם לתפלות - תפרחת ושלכת
גם ליבולים מגיע יום אחרון.

http://www.gavisho.com/webfiles/fck/images/%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%A1%D7%A7%D7%992.jpg

אברהם שלונסקי

 

יום אחרון - שלונסקי, אריאל, חנוך מהאתר של עופר גביש-

לעיון במקור לחצו כאן


 

 

"סתיו, עלי השלכת נושרים, ואיתם, לעיתים נושר גם מצב הרוח. פעם פעם, לפני עידן המרשתת והויקיפדיה ואפילו השירונט, עוד הייתי בצבא, שמעתי ברדיו שיר חדש. נורא רציתי לדעת מה זה היה ולא הספקתי לקלוט שם או מחבר, או מילים. למחרת שוב הושמע השיר, רשמתי כמה מילים: "יום אחרון שָמַעת את קול כתליו..." (במילים אחרות "דברי אל הקיר"). שאלתי את אמא שלי אם זה אומר לה משהו, ומהשגיאה המצחיקה שלי היא דוקא הצליחה לזהות: "זה שלונסקי! והוא כתב: יום אחרון שָמַט את כל כתריו"... ככה זה שלונסקי. צריך תרגום לעברית. זה היה הגילוי. מצאתי. המשכתי וגיליתי את אחד משירי השלכת הכי יפים ומרגשים שאני אוהב עד היום.

 

אבל, אבל, לאט לאט הבנתי ששלונסקי כתב אותו כשהיה מדוכדך. "גם לתפילות תפרחת ושלכת" או במילים אחרות לא רק בחיינו יש עליות ומורדות, גם לתפילות שלנו יש ימים טובים יותר ופחות. או בעוד מילים אחרות, גם לבקשה שיהיה טוב, יש יום טוב. או רע...   פילוסופיה? זה עוד כלום. שלונסקי בתקופה ההיא כתב עמוק מאד. מהורהר. מתלבט. ובלתי מובן לרבים.

 

השיר פורסם ב- 1947, בספרו הראשון שלאחר המלחמה העולמית השניה. "עַל מילֵאת" קרא לו. שם מוזר. תיכף ניגע בו. הספר נחשב לאופטימי, ספר של פיוס. לפני המלחמה התחבט עם העולם המודרני, עם חרדת הבדידות, כאן בדרך כלל הוא נינוח יותר. אני אומר בדרך כלל, כי המאבק עם עצמו ועם איימי המלחמה עוד לא תם והדברים עולים בספר. לדוגמה, שיר נוסף מהספר הוא "נדר": "על דעת עיני שראו את השכול...". קשה לכנותו שיר פיוס.  

בשיר יש ניגוד בין מה שעובר על שלונסקי עצמו לבין המציאות שמסביב, והמציאות מסביב דוקא טובה, גדושה: "ולא אדע מגודש יבוליך..." יבולה של הארץ, של האדמה. יש גודש, יש חיוביות, העניינים הקשים הם אצלו, בראש שלו. והוא יודע זאת. "עַל מִילֵאת", הוא קרא לספר, בשיר השירים אנו קוראים: "כְּיוֹנִים עַל־אֲפִיקֵי מָיִם, רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב יֹשְבוֹת עַל מִלֵּאת", יושבות על השפע. חברים, יש תקווה.

 

ובאמת כבר בהמשך הספר חוזר שלונסקי אל עצמו, ומזכיר הרבה יותר את האוירה הזו של שיר השירים: "שֶנָעַמת כְּכַלָה, שֶהִדַחְת כְפילגש / שֶכָּל יִפְעוֹתַיך נָדַבְת לי: קָחֵן! / איך שָׁכולת? איך יָכוֹלת? עייפה ועילֶגֶת / לָשֵֹאת אֶת זיוּוג הפשעים וְהַחֵן". זה שלונסקי שהכרנו. נפלא נכון? וזה ממש באותו הספר (עמ' 118, על שנעמת מאד). ואני מוצא עוד תקווה. הלחן. השיר. נפלא.

 

מאיר אריאל סיפר שועדת החגים בקיבוץ משמרות חיפשה שיר לחג הסוכות. הוא מצא את השיר הזה ופנה לשלום חנוך שאמר שכבר אין זמן לכתוב, ואז מישהו מהשניים הציע שיכתבו ביחד, שכל אחד יתן משפט. וכך היה. בט"ו באב 1993 ארח יואב קוטנר את השניים בתוכנית טלויזיה על שפת הכנרת ושם סיפרו את הסיפור ואפילו שרו את השיר.  ולחשוב שהם היו בני 16 או 17 כשכתבו את זה. פשוט מדהים."

 

http://www.gavisho.com/webfiles/fck/images/%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D%20%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%A8%20%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%9C(1).jpgבתמונה משמאל בערך בגיל בו כתבו את השיר

 

 

"יום אחרון" לזכרו של אריק איינשטיין. 1929-2013  לחצו כאן לצפייה

 

ב"חג האהבה" 1993  ("ט"ו באב) כינס יואב קוטנר את שלום חנוך ומאיר אריאל למפגש מיוחד על שפת הכנרת לשיחה על שירים ולמספר הדגמות כולל את "יום אחרון" (מילים אברהם שלונסקי, לחן שלום חנוך ומאיר אריאל)

"יום אחרון" - הסיפור שמאחורי והשיר - יואב קוטנר מראיין מאיר אריאל ושלום חנוך לצפייה לחצו כאן


כל הראיון של קוטנר ליד הכנרת - לחצו כאן לצפייה