title
title
title
title
title
title
משב רוח - תפילה

תפילה


בסוף תפילת העמידה היומית לפני הבקשה על בנין בית המקדש במהרה בימינו...(דבר שאינו מקובל עלי פשוטו כמשמעו..) קיימת תפילה אישית ופרטית מאוד.

"אֱלֹקַי,  נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע,

וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה,

וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם,

וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה...."

התפילה ממשיכה ובה בקשה לישועה אישית אשר נשענת על הרעיון כי אם אנו הולכים בדרך נכוחה הרי ישועתנו נושאת מסר אנושי אוניברסאלי – וסיומה ב"עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.".

השלום המובטח הוא סיום נכסף ,אך סיום זה מתאפשר רק אם האני הפרטי עושה את המאמץ להגיע לרמה האישית המתוארת בארבע השורות הפותחות את התפילה.

 

בקשה לאל-עליון שיעזור לנו במשימה קשה מנשוא.

" נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה..."

הרי הכשלון בנושא הדיבור רובץ לפתחי פינו יום יום, שעה שעה. כוונותינו טובות, אך כמה וכמה פעמים אנו נכשלים בהשמצה נסתרת, לעיתים אפילו במסוה של "הוא איש נפלא, אבל..." "באמת, אין לי דבר נגד ...רק ש..."

ואם יש לנו חשבון אישי עם פלוני אלמוני (ולמי אין) מצטרפת לכך משאלתנו כי לו תמתק נקמתנו ויעשה לו כפי שעשה לנו – אך המשאלה כאן – "וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם...". ניסיתם פעם? קשה ביותר!

אך הכל אפשרי אם נצליח להגיע לרמה המופלאה של " וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה..." – הרמה הגבוהה כל כך של התחושה השפלה כל כך - נַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה – אם נוכל בכוחות נפש אדירים לחוש כי כל השכלתנו, תקותנו, השגינו, רכושנו, כבודנו ומעמדנו... סה"כ כ"עפר".

 

העפר הזה המשול לתחושתנו מצוי בשירתה של רחל, כאשר היא מודדת את ערך האמת בשירה היא מדמה את המילים לנשים יהירות טופפות, אך האמת נכרת בניב הפשוט התמים – כעפר.

                   

נִיב

 "יוֹדַעַת אֲנִי אִמְרֵי נוֹי לְמַכְבִּיר,

מְלִיצוֹת בְּלִי סוֹף,

הַהוֹלְכוֹת הָלוֹךְ וְטָפוֹף,

מַבָּטָן יָהִיר.

 

אַךְ לִבִּי לַנִּיב הַתָּמִים כְּתִינוֹק

וְעָנָו כֶּעָפָר.

יָדַעְתִּי מִלִּים אֵין מִסְפָּר –

עַל כֵּן אֶשְׁתֹּק...."

(תל-אביב, תרפ"ו

שירת רחל, הספר הלבן, עמוד נ"ב)


 

תוצאת תמונה עבור עפר










אבישג,  אב תשע"ז