title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים

יוזף וויקטוריה אולמהרצח במרקובה

 

 

יוזף וויקטוריה אולמה

יחסה של הסביבה בתקופת השואה התאפיינה בעיקר באדישות ועוינות כלפי גורל היהודים. אך היו פולנים שבחרו לעזור לשכניהם היהודים למרות שידעו שהעונש על הסתרת יהודים הוא עונש מוות. הרצח של משפחת אולמה (Ulma)- משפחה שלמה שנרצחה יחד עם היהודים שהסתירה – מהווה היום בעיני הפולנים סמל לשותפות גורל ולהקרבה פולנית בתקופת הכיבוש הגרמני. רצח בני משפחת אולמה הוא קוטב אחד בקשת רחבה שבקציה השני נמצאים איכרי הכפר ידוואבנה, שרצחו במו ידיהם את יהודי עיירתם ביולי 1941 והפכו לסמל לבגידתם ולהשתתפותם של פולנים ברצח היהודים.

יוזף (Jozef) אולמה היה איכר שחי עם אשתו ויקטוריה וששת ילדיהם הקטנים בעיירה הקטנה מרקובה (Markowa) בנפת לנצוט (Lancut) במחוז ז'שוב (Rzeszow). אולמה עיבד את אדמותיו ועסק גם בצילום. במצלמתו תיעד את משפחתו ואת הווי החיים בעיירה הכפרית.

משפחת אולמה, כמו רבים מתושבי מרקובה, חזתה ברצח יהודי העיירה בקיץ 1942. היהודים הוצאו מבתיהם, נורו למוות ונקברו במקום ששימש לפניכן להטמנת גוויותיהן של חיות. מעטים בלבד מבין היהודים הצליחו להימלט ולמצוא מסתור באזור. בנובמבר 1942, קיבלה יחידת הכבאים המקומית הוראה ללכוד את המסתתרים בעיירה ובסביבתה ולמסור אותם לידי הגרמנים. מספר היהודים המדויק שנספו במרקובה אינו ידוע.

בסתיו 1942, שעה שהמצוד אחר יהודים באזור היה בשיאו, הגיעה משפחה יהודית מאיזור לנצוט, משפחת של (Szall), למרקובה בחיפוש אחר מקום מסתור. כשביקשו מיוסף וויקטוריה אולמה להסתתר אצלם הסכימו בני הזוג להסתיר אותם ועוד שתי אחיות – גולדה ולייקה גולדמן . "יהודים אלה נשארו אצל משפחת אולמה וישנו בעליית הגג של הבית... הם לא ממש הסתתרו מכיוון שהיו עסוקים כל היום בעזרה בחווה של משפחת אולמה." דיווח סטניסלב ניימצ'אק (Stanislaw Niemczak) השכן. למרות שבית אולמה שכן בשולי העיירה, נוכחותם של היהודים בחווה התגלתה עד מהרה. לא ברור מי הלשין עליהם לגרמנים, אך מחקר שערך מתיאוש שפיטמה (Mateusz Szpytma) עבור המכון לזיכרון לאומי הפולני (IPN) מציין שהיה זה קרוב לוודאי שוטר מקומי מלנצוט בשם ולדז'ימיז' לס (Wlodzimierz Les). לס ידע כנראה על שהותם של בני משפחת של אצל אולמה, מכיוון שסייע להם בשלב מוקדם יותר תמורת תשלום. מאז גם היו ברשותו דברי הערך של משפחת של. כאשר ביקשו בני המשפחה לקבל בחזרה את רכושם, הסגיר אותם לס לגרמנים.

בלילה שבין ה-23 ל-24 למרץ 1944, הגיעו שוטרים גרמנים מלנצוט למרקובה. הם מצאו את היהודים בחווה וירו בהם למוות. לאחר מכן רצחו גם את יוזף, את ויקטוריה, שהיתה בחודש השביעי להריונה, ואת ששת ילדיהם – סטניסלבה, ברברה, ולדיסלבה, פרנצ'יסקה, מריה ואנטוני.

תושבי הסביבה שמעו כמובן על הרצח. יהודה ארליך הסתתר בסייטש (Sietesz), מרחק קילומטרים ספורים ממרקובה. כאשר פנה ליד ושם בבקשה להכיר במציליו, יאן ומריה ויגלוש (Wiglusz) כחסידי אומות העולם, תיאר בעדותו את השפעה הרבה שהיתה לרצח משפחת אולמה באותה העת: " היו אלה זמנים קשים עבורם [בני הזוג ויגלוש] ועבורנו. הן הגרמנים והן האיכרים הפולנים בעצמם ביצעו חיפושים אחר יהודים מסתתרים. באביב 1944, משפחה יהודיה נמצאה כשהיא מסתתרת בביתם של איכרים פולנים. כל המשפחה הפולנית - שמונה נפשות – כולל האישה ההרה, נרצחו יחד עם היהודים שהסתירו. 


הדבר הטיל אימה גדולה על איכרים פולנים שהסתירו יהודים. ביום המחרת, נתגלו 24 גופות של יהודים בשדות. הם נרצחו על ידי האיכרים עצמם שהסתירו אותם במשך 20 חודשים." אך היו גם אחרים אשר המשיכו להסתיר את היהודים, כולל משפחת ויגלוש ומשפחות אחרות במרקובה וסביבתה.

ב-13 בספטמבר 1995, יד ושם הכיר ביוזף אולמה ורעייתו ויקטוריה בתור חסידי אומות העולם.

ב-2004 נחנכה במרקובה אנדרטה לכבודם של יוזף וויקטוריה אולמה וששת ילדיהם.

 להרחבה לחצו כאן וקראו המאמר בעיתון הארץ


ולקריאה אודות פתיחת המוזיאון במרקובה לזכרם לחצו כאן