title
title
title
title
title
title
משב רוח - ספר כתרפיה פרטית

ספר כתרפיה פרטית

 

בשנים האחרונות, איני מרבה לקרוא. הסיבות הן נושא לכתיבה בפני עצמה. לפני חדשיים שלושה נזדמן לידי ספרה של ג'וג'ו מויס "ללכת בדרכך". קראתיו בהנאה ובעניין.

לפני כשלושה שבועות עברתי ניתוח. כל אירוע בחיים יכול בתנאים מסוימים להפוך לחוויה טובה או רעה, הכל תלוי בנקודת ההשקפה והתנאים.

ימים של  ריתוק למיטה, כאבים, והגרוע מכל, המוגבלות. אנחנו, בני-אדם (לא רק פרפרים) אוהבים להיות חופשיים. התלות בכוס מים, בעשיית צרכים בסיסיים, הגישה אל כפתור החשמל, בלקיחת כף לארוחה וכו' וכו' היתה לי קשה מנשוא. על סף דכאון נזכרתי בספרה של מויס. הנערה חסרת העבודה נאלצת בעל כורחה לקבל עבודה שאינה לרוחה: טיפול בנכה צמוד לכסא גלגלים, יכולותיו מוגבלות מאוד וכתוצאה התפתחותו כאיש מר, קשה וגס רוח.

בתוקף הנסיבות ורצונה להמשיך ולעבוד היא קונה סבלנות ואורך רוח ואט-אט מוצאת מסילות ללבבו. היא מצליחה בכוח חיבתה וסבלנותה להביאו לביצוע פעולות ומשימות ששנים לא חשב כי יעלו בידו. היא בוקעת את סלע הקשיחות ומעוררת בו תקוה לחיים אשר ניסה זמן קצר לפני בואה, לקצרם במו ידיו.

תוך כדי שכיבה על מיטת חוליי לפתע נפתחו גבולות עולמי והתרחבו האופקים. מה זה בכלל ניתוחן  קטן לשיפור איכות חיי??? מתוך בחירה והחלטה. והרי תוך חודש חודשיים אשוב למהלך חיים פורה ותקין. כל האפשרויות לנפול לתוך תהום של עצבות כלא היו.

תודה, תודה לך סופרת מוכשרת אשר ספרך היה אור עבורי ביום של אפילה- ספר, כבר אמרו אחרים, הוא חברו הטוב של האדם וידידו בעת צרה.

וכבר ספר חדש מחכה לי (ואני לו...) על המדף למראשותי המיטה.

 

אבישג