title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים

חסידי האומות

(חיים חפר מקאמה)

 

אני שומע את הכינוי "חסידי האומות", ואני מנסה

אני מנסה לחשוב על האנשים שנתנו לי מסתור ומחסה

אני מנסה לחשוב ושומע ושואל: לו הייתי במקומם מה הייתי עושה?

אם אני, בתוך אוקיינוס של שנאה, מול עולם מתמוטט ובוער

אם אני הייתי נותן מסתור לבן עם אחר?

אם אני הייתי מוכן, אם בני משפחתי היו מוכנים

לחיות בפחד מתמיד כזה בתוך הרחוב, בין השכנים

לחלום בלילות את צעדם הכבד והמאיים של התליינים

מוכן להמשיך ולהלך בין מטחי היריות ולהבי הסכינים

בתוך לחשי הרכילות ומלמולי השמועות ותקוות המלשינים

וכל זאת לא לילה אחד, לא חודש, אלא שנים!

וכל זאת בלי לבקש שכר מן הקורבנות, רק את לחיצת-ידם

וכל זאת רק מפני שאדם לאדם, חייב להיות אדם

ואני חוזר ושואל את עצמי, עכשיו ומכאן: האם אני, האם אני הייתי מוכן?

בתוך המלחמה הנוראה הם-הם שעמדו יום-יום בקרב

והם הצדיקים שבסדום, שבזכותם העולם לא חרב

הם בתולדותיו של עמי הרצוח, החנוק, הירוי והמת

היו עמודי החסד והרחמים שעליהם העולם עומד.

ובפניהם, בפני גבורתם, שהיא עדיין לנו חידה

אנחנו, היהודים, מרכינים את ראשינו בתודה.