title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - לפרשת פנחס

פרשת פנחס

 


השבת, כ"א בתמוז, שמונים שנים לעליית מייסדי טירת צבי על הקרקע הברוכה שבעמק המעיינות.מאז אותו יום מופלא, מדי יום, יום יום, משתדלים כולנו להיות בבחינת 'עֹלָה תָמִיד'. להתמיד

 בעשיה, ולהשתדל לעלות.

אל קרבן התמיד המתואר בפרשתנו נכרכות ארבע מילים: 'קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי, רֵיחַ נִיחֹחִי'. ארבע המלים הללו משקפות ארבע תנועות שמאפשרות ומצמיחות את המקום שאנו חיים בו, ושהתמדה בהן תקדם אותנו הלאה.

 

קרבני – זוהי הקריאה להתקרבות, שמחייבת מוכנות להקריב. ללא מסירות נפש, ללא מוכנות להסתפקות במועט, ללא ויתור על הראייה של הצד שלי בלבד, אין יכולת לבנות בית ובוודאי לא קהילה. הקרבן הוא ביטוי לאידיאליזם שלא מגיע ממגויסות אלא מהתמסרות. 'קרבני' לא כתפיסה של אומללות אלא כצעד הכרחי כדי לכונן אינטימיות.

 

לחמי – הלחם המופיע במקדש נקרא 'לחם הפנים'. חז"ל אף למדו שעוביו של לחם הפנים במקדש היה טפח, משום שזהו גודלם של הפנים. לכאורה – מה ללחם ולפנים?

הלחם מוסיף אל הקרבן שבא 'מן החי', הקרבן שהוא צעד שיש בו תנועה וויתור, את הצומח, הנובט, המלבלב. לחם פשוט, בסיסי, ביטוי לנקיות וטבעיות. הקמת קהילה לא יכולה להישאר רק בצד של הקרבן, אלא היא מחייבת את ה'כאן' וה'עכשיו', היא נזקקת לפשטות, לשלום, ללחם הפנים – הפשטות והטבעיות הן שמאפשרות את מראה הפנים בפנים, את לחם האוהבים.

 

אשי- חזל דרשו שאלו המלאכים, ה'אישים'. האש היא האנרגיה, השאיפה האינסופית להתחדשות, לאינסוף ולקדוש, כלפי מעלה, אל השמים. ללא האש הזו, הרי שהקרבן והלחם עלולים להתייבש וחלילה אף להעלות עובש.

 

ומעבר לכל אלו – ריח ניחוחי. הריח הטוב הוא ביטוי לרוח הטובה, לאוויר הנקי והנעים, לטהרת השבילים והמרחב הציבורי.

 

נשתדל להמשיך, תמיד ויום יום, להיות קהילה של התמסרות והקרבה, של פשטות וטבעיות, של תשוקה וקדושה, של ריח טוב ונקיות כפיים.

 

 

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי