title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - "הפכנו למשפחה אחת"

"הפכנו למשפחה אחת"

 

נא להכיר- מטפל מסור בגיל עוז, אחראי ומרתק – יוסי מזוז.

ישבנו השבוע לשיחה מרתקת ומרגשת עם יוסי, בה ביקשתיו לספר לי מעט על עצמו, איך הגיע להיות עובד ב"שירות-טוב" בגיל-עוז ומה גורם לו לסיפוק כה רב בעבודתו.

 

יוסי נענה ברצון וכך סיפר בשטף ובחיוך רב.

עבדתי שנים רבות בתנובה וכאשר חליתי יצאתי לגמלאות מוקדמת. חיפשתי תעסוקה שתגרום לי לסיפוק וכדי שלא לשקוע בדיכאון. הרגשתי שחסר לי משהו, ממש, כאילו חלק מגופי חסר. התנדבתי שבע שנים במצל"ח שם עבדתי יחד עם החברים מידי יום ביומו- גשם קיץ סתו ואביב. עקב מעבר הקבוצה לבסיס מרוחק יותר נאלצתי להפסיק ומצאתי עבודה חלקית באטליז. עברתי ניתוח וחזרתי להיות בבית. אשתי שעבדה שנים רבות במועצה האזורית עמק המעיינות הכירה במשך שנים רבות את אורנה ברזילאי, התעניינה עבורי בעבודה בגיל עוז וכך הגעתי.

 

קיבלתי את המטופל הראשון ומיד התמלאתי אהבה ונתינה. בעבודה הזו חייבים לעבוד תוך מסירות מלאה. לא לכעוס, ללכת בין הטיפות.

להכיר את המטופל היטב, ולא רק אותו אלא גם את בני משפחתו הקרובים גם כן. עבדתי איתו במהלך תשעה חודשים ומצבו עבר עליות וירידות עקב מצבו הרפואי.

הנושא החשוב ביותר עבורו היה ה"ירוק שמסביב" הגינה הפרטית שלו. וכך היינו מתחילים את המפגש בגינה הוא עבד, ככל שרק יכול היה, ואני השגחתי שלא יארע לו כל נזק.

ידעתי שהוא אינו אוהב את עיתון "ישראל היום" כיון שהוא משויך ומזוהה עם ביב נתניהו ולכן הייתי מביא איתי בכל פעם גם את עיתון ידיעות אחרונות. היינו דנים בנושאים העולים מהעיתונים וכך העמקנו את הקשר בין שנינו.

ראיתי את אשתו שטיפלה בו במסירות מדהימה, והייתי יד ימינה בכל דבר שהיה צריך. היה חשוב לה מאוד הניקיון וכך עזרתי גם בשטיפת כלים ובטאטוא הרצפה והכל כדי שגם עבור המטופל וגם עבור אשתו הבית ימשיך להיות כפי שהם אוהבים- הבית והגינה.

הכרתי כיצד הוא אוהב לשתות את הקפה- עם חוויאג'. ידעתי ותמיד הכנתי, לעיתים היו לו הערות ותיקונים ומיד נענתי.

נוצר קשר כה עמוק ביננו שהזמנתי אותם לביתי לארוחת קוסקוס שכה אהב. הוא התקשה פיזית לעלות על המדרגות בכניסה לביתי ומיד עזרתי לו כך שהרגיש שהוא נכנס אל ביתי על שתי רגליו.

הידידות משם הלכה והעמיקה אף יותר.

אשתו הציעה בהמשך שנצא לארוחה משותפת במסעדת "שיפודי הכיכר", אך לצערנו לא הספקנו לממש את ההצעה כי הוא נפטר.

 

אני מרגיש, סיכם יוסי ואמר, כאילו אנחנו משפחה אחת גדולה ובמשפחה, כמו משפחה, הקשר הוא לעולם. אנחנו עדין בקשר ומשוחחים יחד בטלפון ואף ביקרתי אותה בביתה, והצעתי לה להתנדב ולעזור לה לטפל בגינה שכה אהב.

 

אמרתי ליוסי כי התרגשתי להכיר אדם עם לב כה רחב, בעל חוכמת חיים ביצירת קשרים, ובעיקר בעל יכולת להתאים עצמו לצרכיו של המטופל עימו הוא עובד. הומור- אמר יוסי זה הכי חשוב בעבודה ובחיים בכלל.

 

ולסיכום המפגש הוסיפה אניה סימליך, רכזת שירות הטיפול בגיל עוז, כי במשך כל זמן טיפולו של יוסי הגיעו אליה מסרים על איכות הטיפול אותו הוא מעניק, על היותו אדם  אחראי, מסור ורגיש.

 

אנו גאים במטפלים כאלה.

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט