title
title
title
title
title
title
משב רוח - בסיום ולקראת...

בסיום       ולקראת.......

 

הנה הגיעה עוד שנה לסיומה. כשאנחנו ביחד חווים, אוהבים, ידידים, שוחקים וכואבים הכל אחרת. כשאנו איש לביתו צופה בנו הבדידות בקרן זוית – "אדם בתוך עצמו הוא גר" אמר נתן זך המשורר (ואביא עוד מדבריו) אך אנו זקוקים לאַחֵר, לנוכחות הנוספת, לאפשרות לחלוק צער ושמחה, מחשבות רגשות...כבר ידוע מזמן כי השייכות, הודאות כי אין אני לעצמי – וכשאני לעצמי מה אני – הריהי נחלת הכלל.

אביא את שירו של נתן זך "כמו" אשר תחילתו כאב אך סופו אופטימיות. ככל שנתרחק מסיום השנה הרי נתקרב לרֵאשית חדשה – ויש בכך נחמה גדולה.

וכמו שמסיים המשורר אם תעמוד לנו האהבה – "לא נוסיף לדאבה".

 

כמו

 

לִבִּי הוּא כְּמוֹ צִפּוֹר פְּצוּעָהּ

עוֹד תָּבוֹא בְּוַּדַּאי גַּם הַשָּׁעָה

בָּהּ אַשְׁכִּיב אֶת לִבִּי לִמְּנוּחָה

כְּמוֹ שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה בְּנָפְלָהּ מֵעֵץ, בַּקָּרָה, לְצִפֹּר פְּצוּעָהּ

 

עוֹד יָבוֹא יוֹם בּוֹ יֵעָלְמוּ זִכְרוֹנוֹתַי

הָאֲמִתִּיִּים, מִצְעָר, וְהַבְּדוּיִים. בַּדַּאי

אֵינוֹ צָרִיךְ לְהִצְטַעֵר הַרְבֵּה בְּהֵעָלֵם זִכְרוֹנוֹתָיו

הָאֲמִתִּיִּים מִצְעָר, וְהַבְּדוּיִים. וַדַּאי

שֶׁגַּם אֲנִי אֵינִי צָרִיךְ לְהִצְטַעֵר בְּהֵעָלֵם זִכְרוֹנוֹתַי.

 

וְיִתָּכֵן שֶׁאֶהְיֶה אָז חָפְשִׁי. סוֹף סוֹף. עַד קֵץ.

חָפְשִׁי כְּמוֹ עֵץ לִנְדֹּד בֶּהָמוֹן עָלָיו בָּרוּחַ

בְּאַהֲבָה. וַדָּאי שֶׁלֹּא אוֹסִיף עוֹד לְדַאֲבָה. בְּאַהֲבָה.

וַדָּאִי שֶׁלֹּא אוֹסִיף עוֹד לְדַאֲבָה.

 

נתן זך

"כל החלב והדבש"

עמ' 88

 

 

 

 

 

תוצאת תמונה עבור מדבר

 

 

 

 

 

 

 







קיץ נעים!!


אבישג