title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז- שיעור עברית אחרון לשנה זו - שיעור לחיים

שיעור עברית אחרון לשנה זו – שיעור לחיים



ביום שני חגגנו את סיום השנה בפיצות, סלט פירות ועוגות ישראליות ופיליפיניות.

שנה אשר בכל יום ראשון נפגשתי עם העובדים הזרים הבאים לגיל עוז עם המטופלים שלהם.

עבורי אנשים אלה הם לא זרים , כי אם אנשים רגילים עם אישיות, אנשים אכפתיים, עם רצון לתת, לעזור, לשמח וגם לשמוח.

עבורי הם , פָּדָאם, לילי, דבי, מעיין, סודי, בִּינִיש,  אמילי, גֵ'יי, מריסל, בָּבֶּת, קִין, סומָלָטָה, אַנְגִ'י.

חלק מהאנשים הם כבר תלמידים ותיקים מהשנה שעברה וחלק מהם חדשים .

אני מלמדת אותם עברית ורואה התקדמות איטית אך קבועה. צריך לזכור שהתרגום שלהם נעשה בשלבים: מהשפה שלהם לאנגלית, ומאנגלית  לעברית. ובחזרה. וזה מהלך לא קל.

ההתקדמות שלהם תלויה  הן ברמת העברית והידע הקודם,  והן ברמה הקוגנטיבית  האישית של כל אחד מהם.

כמו בכל כיתה, גם אצלנו אפשר למצוא  את התלמיד החרוץ, הפטפטן, המפריען, הידען, וגם המתקשה. וכמו בכל כיתה יש צורך לעבוד באופן אישי ולתת תשומת לב רבה לכל אחד.

מאד מעניין ומאתגר לעבוד איתם, ולראות את האכפתיות שלהם , את המאמץ שלהם לקלוט להבין ולזכור את המילים החדשות ואת הביטויים הישראלים, שלנו הם ברורים מאליו, ולהם לחלוטין לא.

במשך הזמן נוצרו בינינו קשרים מיוחדים, והם משתפים אותי בקשיים שלהם בעבודתם, וגם בהצלחות והשמחות הקטנות שלא דווקא קשורות בלמידה.

אני נהנית מאד מהמפגש עמם ומהחוויה המשותפת שלנו, ושמחה עוד יותר כאשר אני רואה אור ושמחה בעיניהם.


דבורהלה' קורתי

כפר-רופין