title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים

צילום: יובל חן

24 שעות • 23.04.2017

והגדת לבתך

אסתר זוכרת את הנשים שהגיעו ללדת בבירקנאו בכל ערב, ואז חזרו לבלוק ולעולם לא ראו עוד את תינוקותיהן. זהבה למדה שילדות הן טרף קל, ולא היישירה מבט לאיש. חנה לא שוכחת את המפגש האחרון עם חברת ילדותה, אנה פרנק, שעימה חלקה סודות של בנות ושראתה בפעם האחרונה מעבר לגדר המחנה. שש ניצולות שואה מצטלמות עם הבנות, הנכדות והנינות שלהן בפרויקט מיוחד של מורשת נשית לאחר התופת

איריס ליפשיץ קליגר, גיל קורוטקי

חמישה דורות של ניצחון

עמליה (מלי) ברוקנטל, 102, עם בתה אילה, 64, הנכדות הדס, 43, וענב, 34, הנינות הוד, 28, רותם, 18, יהלי, 9, וערבה, 4 וחצי, והחימשית, אורי־ציון בת ה־6

 

 

הסיפור של מלי (עמליה) ברוקנטל, אמור היה לקרות לגמרי אחרת. היא נולדה במינכן, בת בכורה מתוך חמשת ילדיהם של צבי ובלומה לנדאו. הוריה ואחיה עלו לארץ ב־1935, ואז השיגו סרטיפיקט עבורה. מלי עלתה ב־1936 והצטרפה להכשרת הנוער של פועלי אגודת ישראל בכפר־סבא, שהפכה לימים לקיבוץ חפץ חיים. שם פגשה את אחד ממנהיגי ההכשרה, הרב הלל ברוקנטל, יליד גליציה המזרחית, שהוסמך לרבנות כבר בגיל 16 ועלה לארץ שנה לפניה.

השניים נישאו וב־1937, נשלחו הלל ומלי, אז כבר בהיריון מתקדם, לאנסחדה שבהולנד מטעם אגודת ישראל, כדי לנהל קבוצת הכשרה לצעירים חלוצים יהודים־דתיים, פליטים מגרמניה הנאצית, כהכנה לעלייתם ארצה.

שלוש שנים מאוחר יותר, ב־1940, לאחר כיבוש הולנד, נעצר הרב ברוקנטל, אז כבר אב לשלושה, ונלקח למחנה שבויים בשלזיה עילית. מלי נותרה בהולנד לבדה עם שלושת הבנים, להשגיח על הפליטים היהודים בהכשרה. ב־1942 נעצרו כל חברי ההכשרה, ועימם מלי וילדיה, והועברו למחנה המעבר וסטרבורק ממנו בוצעו אז שילוחים למזרח. אבל הגורל הזה נחסך ממלי וילדיה בזכות התעודה שנשאה, שהעידה שהיא אזרחית המנדט הבריטי. במקום לרכבת הנוסעת למזרח, הם נלקחו, לצד יהודים מרחבי אירופה שגם להם היו אישורים המעידים שהם אזרחי מקומות אחרים, ברכבת אחרת.

"יום אחד קראו לי ואמרו, אתם עולים לרכבת. מיהרנו עם חפצינו לשער שאליו הלכו האנשים שנקראו לרכבת וחיכינו שם", סיפרה. "ואז בא קצין גרמני ואמר פתאום, יש כאן טעות, אתם עומדים בשער הלא נכון. כאן זה הרכבת למזרח. בהנחייתו עלינו לרכבת הנכונה, והוחזרנו לארץ בעסקת החליפין המפורסמת שהתקיימה בקיץ 1942, במסגרת חילופי טרנספורטים כנגד הטמפלרים", סיפרה. "הגענו לאיסטנבול ומשם הפלגנו ארצה. חזרנו לקיבוץ, בלי הלל".

ואז, יום אחד אחרי המלחמה, הגיעה הודעה: הרב הלל ברוקנטל שוחרר משלזיה ועתיד להגיע לארץ באונייה מטרואה. כל משפחתו נספתה בשואה. כשהגיע לחופי הארץ, נסעו מלי ובניה נסעו לקבל את פניו. על אותה אונייה היו גם שני אחים, נפתלי וישראל — לימים הרב ישראל מאיר לאו.

בשנים שחלפו מאז חזרתו, כיהן כרב הקיבוץ ושימש גם כמנהל בית הספר בקיבוץ וכמורה למקצועות שונים. למלי ולו נולדו שישה ילדים נוספים. הוא נפטר ב־1980, בגיל 72.

מלי עדיין חיה בקיבוץ חפץ חיים. סיפורה נכתב ופורסם בספר "העלית מן שאול נפשי". מתשעת ילדיה נולדו לה 46 נכדים, למעלה ממאה נינים, והיא סבתא־רבתא גם לשלושה חימשים: אורי ציון בת השש והתאומים חוטר ונצר.

והגדת לבתך: "אם הייתי יכולה לחזור לאחור, לעבר", סיפרה מלי למשפחתה, "הייתי משתמשת בכם, בשבט הגדול של הצאצאים שלי, כקלף מנצח. להראות אותו לכל מי שחשב בזמן המלחמה ההיא שאפשר לשעבר, להשמיד, להרוג ולאבד 'עד תום כל הדור ההוא'. הייתי מוכיחה לכל קטני האמונה שיש ויש תקווה".

והנכדה הדס משלימה: "במשך השנים סבתא שיתפה אותנו תמיד בסיפור המדהים שהוביל אותה מישראל אל המלחמה, אבל תמיד זה נעשה בצורה אופטימית ועם דגש על האמונה החזקה שהחזיקה אותה. אבל המסר שלה לנו, בנות המשפחה, הוא שלצד האמונה החזקה הזאת צריך תמיד לעבוד. לא לפחד מעבודה קשה. היא ללא ספק הדוגמה שלנו להעצמה נשית ולהגשמה עצמית". †