title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - לפרשת שלח

פרשת שלח

לאחר חטא המרגלים, ותְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מצווה ה' את משה להשיב לעם כדבריו: כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם. העונש חמור הוא –למעט כלב ויהשע, כל המבוגרים מגיל עשרים ימותו במדבר, והקב"ה נשבע 'אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ...'.

והנה, באופן שיכול להפתיע, אנו מוצאים מיד בפרק הבא פסוקים המתארים את כניסת בני ישראל לארצם: כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה'... לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ. מפרשי התורה ראו את הקשר בין חטא המרגלים ועונשו לפסוקים אלו, וכדבריו של הרמב"ן: "אולי היה זה עתה, לנחמם ולהבטיחם, כי היו נואשים לאמר, מי יודע מה יהיה לאורך ימים לסוף ארבעים שנה".

הקדוש ברוך הוא מנחם ומרגיע, מבטיח ומקבל את התשובה, מוחל וסולח.

לא זו בלבד שהוא מתאר את הארץ כ'אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם', אלא שהוא אף פותח ומתאר את רצונו לקבל את מנחתם של בני ישראל, את ריחם הטוב – ריח הניחוח הרצוי לפניו.

זהו מיצוי דבריו של הקדוש ברוך הוא 'סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ'. סליחה שיש בה קבלה, התחלה מחודשת, אמון וברית.

 

ביום שני נציין עשר שנים לפטירתו של מורי ורבי, הרב שג"ר (שמעון גרשון רוזנברג), שבין שאר הנושאים שהעמיק בהם, הרבה לכתוב וללמד את נושא הסליחה.

כך כתב בספרו 'זכרון ליום ראשון', בהתייחסותו לחטא, לתשובה ולסליחה:

"החטא הוא האפשרות לגילוי הרחמים האלוקיים, לגילוי עולם התשובה והסליחה. ואמנם פלא הוא, שהתגלות י"ג מידות הרחמים, המידות הגבוהות ביותר של הבורא יתברך, באה רק אחרי חטא העגל. הבורא יתברך הוא אב הרחמים, וכשם שהאדם מגלה את אנושיותו בכך שהוא מכיר באשמתו, כך הבורא יתברך מתגלה ברחמים ובחמלה ובסליחה, באימוץ שהוא מאמץ אליו את האדם.

...החטא הוא עצמי לאדם. במובן מסוים הוא מה שהופך אותו לאדם... בהכרה בחטא מגלה האדם את אנושיותו, ולעומת זאת בסליחה וברחמים מתגלה האלוקי.

סליחה היא התפייסות, הרמוניה, שלום, היא זו שבאה רק אחרי החטא. משל לבני זוג החיים זמן מה יחדיו. לפתע פרצה מריבה ביניהם. לכאורה – משבר ביחסים. אך למעשה, המריבה מביאה לחרטה, לכך שיגלו איש את רעהו ושיצטערו אחד בשביל השני. כל אחד מהם נעשה מודע לסבלו של בן-זוגו: "הוא סובל, סובל בגללי, פגעתי בו". רק התהליך הזה מביא לרוח טהרה, פיוס וסליחה, שמתחדשת ביניהם, כזו שלא היתה קיימת לפני המריבה.

למה אנחנו מצפים, אם כן, בימים אלו? לשאר-רוח, להשראה, להתחדשות הרוח. מצפים אנחנו ללב חדש, לרוח חן ותחנונים, טהרה והתפייסות. עם עצמנו, עם רֵעינו, ועם קוננו. שלא יהיה לבנו חלוק עוד על המקום."

 

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי