title
title
title
title
title
title
משב רוח - פעם היו אלה תקליטים

פעם היו אלה תקליטים

היום ספרים

מחר, אולי, אנחנו?

 

יותר ויותר אני נחשפת לספריות הענק של אנשים אהובים וגדולים שהלכו לעולמם ועימם כל העושר התרבותי שטיפחו ואגרו כל חייהם... הצאצאים הצעירים (בני שבעים ומטה) עומדים תוהים חסרי אונים מה יעשו עם העושר האדיר הזה אשר שמרו בעליו לרעתם...כי כל שיעשו לחלק ולמצוא להם בית – לספרים הנשכחים – לאיש אין חפץ בהם...

 

חוזר הכאב  הישן אשר מילא את לבבנו בלכתנו ברחוב דיזנגוף בינות לערמות התקליטים הפזורות על הקרקע...באך, בטהובן, היידן, ברהמס והרפסודיה הכחולה, נחו על המדרכות באין דורש. "בטהובן בלירה!!" ואין לוקח...

ממלכת הטייפים שאבה את כל ערכם של העגולים המבריקים השחורים, אשר נאספו בעמל ובאהבה שנים רבות והיום אלה הדיסקים והאם-פי 3,4,5 ...עשרה מי יודע?

 

נראה שזו דרך העולם. דור הולך ודור בא תרבויות אדירות עשירות ומרהיבות פושטות את בגדי הפאר ויורדות אל הרחוב כאחת הפרוצות...

 

גם ספריות בתי הספר סובלות מהאינפלציה הדוהרת בדרך שסופה מי ישורנו.

 

מצאתי נחמה בסיפור העתיק הבא:

" מלך צעיר ונמרץ, עלה על כס המלכות. כינס מועצת חכמים נמרצים וצעירים כמוהו. "כתבו לי את קורות העולם !! במהירות. כך אוכל לקיים ספריה מלומדת סמוך לכס המלכות. עברו שנים שלוש.. שיירת עשרים גמלים נושאים צרורות ספרים עמוסים לעייפה, כרעה אל מול הארמון. "מה הדבר?" שאל המלך הנדהם!! "אלה קורות חיי העולם והאדם אשר ביקשת!!"

 

זעקת שבר עלתה מפיו "עמוס אני בענייני הממלכה!! אנא קַצְרוּ ככל האפשר".

כעבור שלוש שנים נוספות כרעו כך שלושה גמלים עמוסי משא ספרים...גם לאלה לא נותר הזמן שבידו... השנים חלפו על ערש הדווי בנטותו למות, נכנס חברו משכבר הימים ובידו דף כרוך בעור מוזהב.

"הנה אשר חפצת!!" בדף כתוב היה המשפט המסכם "אדם לעמל יולד, וסופו עפר" זה כל קורות האנושות.

"אכן כך הוא" אמר המלך הזקן והחזיר נשמתו לבוראו."

 

תוצאת תמונה עבור ערימת ספרים

 

אבישג