title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים - הקונסול הסורר

הקונסול הסורר

אריסטידס דה סוזה מנדס (Aristides de Sousa Mendes)

פורטוגל

  

אריסטידס דה סוזה מנדס (Aristides De Sousa Mendes) היה קונסול פורטוגל בבורדו, צרפת. כיבוש צרפת ביוני 1940 הוביל לבריחתם של עשרות אלפי פליטים, ביניהם אלפי יהודים מצפונה של המדינה דרומה, מתוך כוונה לחצות את גבולה הדרומי אל ספרד ומשם אל פורטוגל שממנה ניתן היה להפליג אל אמריקה.

עד ה-10 במאי 1940, ניתן היה להשיג ויזות או אשרות מעבר לפורטוגל בקונסוליה הפורטוגזית בבורדו. באותו היום בו פלשה גרמניה לבלגיה והולנד, אסרה ממשלת פורטוגל על הענקת אשרות נוספות למעבר או שהייה בשטחה עבור פליטים, ובמיוחד עבור פליטים יהודים. ההחלטה סגרה למעשה את פתח התקווה האחרון עבור יהודים שניסו לברוח מאירופה ולהימנע מגורל אחיהם הנרדפים.

רק אזרחים בריטים שקיבלו המלצה מן הקונסול הבריטי עדיין הורשו לקבל ויזות. כ-30,000 פליטים, ביניהם 10,000 יהודים, התקהלו סביב הקונסוליה הפורטוגזית בבורדו בניסיון להשיג את פיסת הנייר שתאפשר להם לצאת מצרפת בשלום.

סוזה מנדס, נוצרי אדוק ואדם טוב לב, חזה במצוקתם הרבה של הפליטים והחליט שלא לציית להוראות המפורשות שניתנו על ידי ממשלתו. הוא קיבל משלחת של פליטים בראשות הרב חיים קרוגר והבטיח להם להנפיק ויזות עבור כל מי שיזדקק להן. הוא אף הבטיח שמי שידו לא תהיה משגת לשלם עבור הוויזות, יקבל את המסמכים בחינם.

סוזה מנדס הקים משרד מאולתר בתוך הקונסוליה ובעזרת שניים מבניו וכמה יהודים שהמתינו במקום לקבל אשרה, החל להנפיק אשרות כניסה לפורטוגל. הוא עבד ללא הפסקה במשך שלושה ימים ולילות ולא עצר לנוח לרגע. כשהסתיימה העבודה קרס מאפיסת כוחות. בשבוע שבין ה-15 ל-22 ביוני 1940 סוזה מנדס הוציא 1,575 ויזות.

השמועות על פעולותיו של סוזה מנדס הגיעו לליסבון, אשר הורתה לו בו במקום להתייצב במולדתו ולתת דין וחשבון על מעשיו. שני גברים אף נשלחו ללוותו בחזרה לפורטוגל. בדרכם, עדיין בצרפת, הם עברו ליד הקונסוליה הצרפתית בביון (Bayonne). סוזה מנדס ראה מאות אנשים מתקהלים מחוץ לקונסוליה ונזכר במראות בהם חזה מחוץ לקונסוליה בבורדו. על אף שנדרש לחזור מיידית לארצו, סוזה מנדס נכנס לקונסוליה ותוך התעלמות ממחאותיו של הקונסול המקומי הורה להנפיק מיד אשרות עבור כל המבקשים. הוא חתם בעצמו על כל האשרות והוסיף בכתב ידו "ממשלת פורטוגל מבקשת מממשלת ספרד לאפשר למחזיק/ת המסמך הזה לחצות בבטחה את ספרד. מחזיק/ת המסמך הזה הוא/היא פליט/ה של הסכסוך באירופה ועושה את דרכו/ה אל פורטוגל." לאחר שהעניק את האשרות המיוחלות לפליטים, הוא ליווה אותם באופן אישי אל מעבר הגבול לספרד ווידא כי הם חוצים את הגבול בבטחה.

בהגיעו לליסבון, סוזה מנדס הובא בפני ועדת משמעת פנימית ושוחרר מתפקידו במשרד החוץ. פיטוריו שברו את מטה לחמו ואת יכולתו לפרנס את 13 ילדיו. הוא מת חסר פרוטה ב-1954. רק בשנת 1988, הודות ללחץ בין-לאומי, נשאו מאמציו של צאצאיו פרי וממשלתו החליטה לשקם את מעמדו, להשיבו רשמית אל הסגל הדיפלומטי ולשלם פיצויים לבני משפחתו.

כשהתבקש להסביר את מעשיו, אמר מנדס: "אם אלפי יהודים יכולים לסבול בגלל נוצרי אחד (קרי: היטלר), אז ודאי שמותר לנוצרי אחד לסבול עבור יהודים כה רבים."

ב-18 באוקטובר 1966, יד ושם הכיר באריסטידס דה סוזה מנדס בתור חסיד אומות העולם.

מתוך עדותו של סזאר מנדס, אחיינו של סוזה מנדס

החלטתי להצטרף אל דודי. כשהגעתי לבורדו והתקרבתי לקונסוליה יכולתי להבחין מיד שכמות גדולה של פליטים עשו גם הם את דרכם לשם. ככל שהתקרבתי אל הקונוסוליה, גדלה ההתקהלות. הם היו נואשים לקבל ויזות לפורטוגל.

מאז ה-10 במאי 1940 ועד כיבוש העיר על ידי הגרמנים, הועמדו חדר האוכל, חדר האורחים ומשרדו של הקונסול לרשות הפליטים - עשרות מהם, גברים ונשים ובעיקר זקנים וחולים. הם יצאו ובאו את המקום - נשים בהריון שלא חשו בטוב ואנשים שחזו בקרוביהם נקצרים בכבישים בידי מכונות ירייה של מטוסים. הם ישנו על הכיסאות, על הרצפה, על השטיחים.  המצב יצא משליטה. אפילו במשרדי הקונסול הצטופפו עשרות פליטים באפיסת כוחות לאחר שהמתינו בתור ימים ולילות ברחובות, בחדרי מדרגות ולבסוף במשרדים. הם לא אכלו או שתו מחשש שיאבדו את מקומם בתור. הם נראו כמו נוודים. הם לא התקלחו או החליפו בגדים או התגלחו. לרובם לא היה דבר מלבד הבגדים שלבשו על עצמם.

התקריות התרבו עד כדי כך שלא היה מנוס מלבקש מהצבא לשמור על הסדר. בכל משרד הוצב חייל ועליהם פקד סמל. הקונסוליה היתה ממוקמת בקומה הראשונה של הבניין ברציף לואי ה-18. היא עדיין ממוקמת שם כיום. המדרכות, הדלת הקדמית והמדרגות הגדולות שהובילו למשרדים היו עמוסות במאות פליטים שהמתינו שם ימים ולילות עד שתורם יגיע. במשרדים, העבודה היתה מסביב לשעון. מרוב עבודה, דודי חלה והיה חייב לשכב לנוח. הוא שקל את כל השיקולים בעד ונגד, והחליט להעניק את כל השירותים ללא הבדל דת, גזע או לאום ולשאת בתוצאות. הוא "הונע על ידי כח עליון" (אלו היו מילותיו) ונתן הוראה להעניק לכולם ויזות ללא תשלום.

לאחר שהקונסול בביון (Bayonne) לא מלא את הוראותיו, החליט ללכת לשם בעצמו. הגעתו לשם שימחה מאוד את הפליטים והפיחה בהם תקווה להינצל...הקונסוליה בביון היתה תחת אחריותה של הקונסוליה בבורדו.

משם נסע דודי אל הגבול על מנת לסייע לפליטים בשטח. הוא המשיך משם לסן סבסטיאן ונפגש עם שגריר פורטוגל במדריד. השגריר  הטיח בו עלבונות, אך דודי לא ויתר והמשיך בפעילותו ההומניטרית להציל את הפליטים עד אשר הגיע לליסבון.

מכתבו של הרב קרוגר ליד ושם

לכבוד הנהלת יד ושם
שלום וברכה.
בתשובה למכתבכם שבו אתם דורשים ממני ידיעות על דבר ד"ר אריסטידעס דע סוזא מענדעס, דיפלומט פורטוגלי בעיר באודא, צרפת, הנני רושם בזה כמה רשמים מהמאורע הנ"ל, עד כמה שזכרוני מגיע.

האיש הנ"ל היה אחד מחסידי אומות העולם. הוא גם אמר לי שהוא נצר מהאנוסים. ברחנו מבריסל דרך צרפת ביחד עם אלפי אחב"י שגורשו או ברחו מבלגיה ומצרפת, שהייתה כבר תחת ממשלת הרוצחים הנאצים ימ"ש.

אחרי טלטולים רבים וצרות רבות שעברו עלינו, ע"י הפצצות של האווירונים, הגענו לבאודא. שם מצאנו עוד אלפים מאחינו מתגוללים בחוצות וחוגים, במגרש הגדול שע"י ביהכנ"ס.

לפנות ערב הגיעה מכונית גדולה עם נהג., ופתאום נעצרה על ידינו והדיפלומט הנ"ל יצא ודיבר איתי. הוא הזמין אותי לבוא לביתו ביחד עם זוגתי הרבנית וחמשת ילדינו שהיא אז בגיל של- הבכורה 10 והצעירה בת 2 שנים. כשבאנו לביתו הוא אמר לי שהוא הקונסול הכללי של פורטוגל בצרפת ושיש לו 13 ילדים. הוא הציע לנו להשתמש בכל הנוחיות של דירתו, אבל נוכחתי לדעת שאי אפשר לי לעשות זאת, מפני שלא יכולתי להיפרד מהקהל המתגולל בחוצות, וגם מפני שהבית היה מלא פסילים, וזה עשה רושם נורא על ילדינו והם סירבו לטעם שם מה שהוא.

הודיתי לו בעד אדיבותו. בבוקר חזרנו לאחינו המתגוללים בחוצות, ואח"כ שבתי לדבר עימו ולהסביר לו שיש לנו רק הצלה אחת- וזה אם ייתן לנו ויזות לפורטוגל. באמצע שיחתנו שמע סגן הקונסול מה שדיברתי איתו בלשון צרפתית והזהיר אותו שלא ייפול ברשת שלי בנוגע למתן ויזות.

הוא פטפט בלשון הפורטוגלית, אבל כל זה היה ללא הועיל. מר מענדעס אמר לי שלי ולמשפחתי ייתן ויזות, אולם בנוגע ליתר הפליטים הוא צריך לשאול במיניסטריום שלו בליסבון. השפעתי עליו שלא ישמע לסגנו, והוא אמר לי שאני יכול להודיע לפליטים שכל הרוצה יבוא ויקבל ויזות. כמובן שתיכף הכרזתי זאת בין הפליטים ואני עזרתי לו במלאכה בשימת חותמת בכל דרכון והוא חתם אח"כ. הוא לא אכל ולא שתה כל היום עד שעה מאוחרת בלילה.

ובמשך זמן קצר נתן כמה אלפי ויזות, עד שהצורך התקרב לבאודא והוכרחנו לברוח משם דרך ספרד. כשבאנו לגבול ספרד כבר היה צו המינסטריום בפורטוגל שכל הויזות שנתן הקונסול הנ"ל אין להם שום ערך. זה היה בערב שבת. ביקשנו משומרי הגבול להרשות לנו לעבור את הגבול בתור טרנזיט דרך ספרד. בעוד שאנו עומדים ומתחננים לשומרי הגבול הופיע הקונסול הנ"ל ואמר לנו לחכות קצת כי הוא רוצה לדבר עם שומרי הגבול. וכעבור שעה או שעתיים הוא בעצמו פתח לנו את הגדר ולכל  מי שהיה חזות ממנו נתנו לעבור את הגבול. משם עלינו על רכבת ההולכת ישר לליסבון. במוצ"ש הגענו לכפר הנקרא חילא פארמאזא, שזה על הגבול הפורטוגלי. שם נודע לנו שלא ירשו לנו להיכנס לליסבון, וידענו שיד היטלר באמצע, כי השפעתו על ממשל פורטוגל הייתה גדולה. התקשרנו עם ד"ר אוגוסטוס דע זאגואי ופרופ' משה אמזלג, שהיה ראש הקהל בליסבון, ולמד בביה"ס אחד עם ד"ר מענדעס, ובהשפעתו נתנו לחלק מהפליטים לנסוע לליסבון ואת השאר שלחו לערים אחרות. אני ומשפחתי הגענו לליסבון ושם ביקר אותנו ד"ר מענדעס.

הוא סיפר לי שפיטרו אותו ממשרתו בשביל עובדה זו. אולם הוא שבע רצון מזה כי אם אלפי יהודים סובלים בגלל קתולי אחד, כדאי שקתולי אחד יסבול בשביל כלל היהודים. והוא מקבל זאת על עצמו באהבה. ידוע לי שהיו לו רדיפות שונות מפני זה, וגם אחיו שהיה ציר פורטוגל במדינה אחרת, פוטר בשביל זה. ולבסוף הוא נהיה עני ואביון.

אני מצרף בזה תמונה שהוא הוא מצולם איתי, וגם קטע מעיתון הטאג שבו סיפרתי בקיצור על מעשהו. אבקשכם לבלי לפרסם שום דבר בטרם תשלחו לי העתקה.

הרב חיים קרוגר-ניו יורק


לצפייה בעדות אודות הקונסול ומעשה הצלתו לחצו כאן


===============================

שלום רב,

 

מתכנני אתר הזיכרון במחנה הריכוז לשעבר בפלשוב עובדים במרץ רב על התוכניות, וכבר הוכנה תוכנית ראשונית לאתר עצמו שבו היה המחנה, וכן למוזיאון שעומד לקום ולספר את ההיסטוריה של המעונים והנרצחים במקום.

בקשה: מי שיש לו תמונות של משפחתו מהמחנה או מהגטו או כל חפץ, מסמך, תעודה וכו' מהגטו או מפלשוב, מתבקש מאד מאד להעביר אלי בדחיפות.

המתכננים שואפים לשלב במוזיאון מסמכים אוטנטיים ועזרתכם נדרשת.

דגם המחנה עצמו, כפי שיצר יוסף באו ז"ל:



 

 

 

בתמונות: מגרש המסדרים ("אפלפלץ") והכניסה למחנה




לילי הבר

 

אנו מבקשים מכל מי שיש בידו מסמכים תיעוד או תמונות ממחנה זה ליצור איתנו קשר במהרה על מנת שנוכל להעבירם לידי לילי המרכזת את הנושא .

 

בתודה ובברכה

 

נילי בן-ארי                                                       גדי ליאון

050-7279419                                                        052-3839507