title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - לפרשת בהעלותך

פרשת בהעלותך

 

לאחר תיאור קרבנות נשיאי ישראל, שהופיע באריכות בפרשת השבוע שעבר, פותחת התורה את פרשתנו בתיאור הציווי לאהרון להעלות נר תמיד ולהדליק את המנורה מדי יום.

לאחר מכן, מספרת התורה שאכן, אהרון עשה כאשר נצטווה: וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ...

זהו פסוק לא שגרתי, המתאר שאכן ציווי ה' מולא ובוצע. התמיהה מתעצמת לאור מדרש חכמים הטוען כי הבאת הפסוק הזה עניינה 'להגיד שבחו של אהרון שלא שינה'. אהרון עושה בדיוק 'כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה', באופן המדויק וגם במוטיבציה המדויקת, ללא רצון להפיק משהו, ללא הדגשת ה'אני'. בנקיות, בדיוק, בענווה.

 

סיפור מופלא על רבי חיים מוולוזי'ן (שיום פטירתו חל אתמול, לפני 196 שנים) מתאר אדם שאכן היה כזה, בעל ענווה ובעל יכולת לבטל עצמו מפני ה' ומפני הזולת, דבר שיש בו כדי 'להגיד שבחו'.

 

הסיפור מספר על בתו של ר' חיים שהשתדכה ליהודי הגון, מעיירה אחרת (הרחוקה מוולוז'ין), אך לצערה הרב,  המשפחות לא היו תמימות דעים בעניינים שונים, והחתונה התעכבה. רעייתו של ר' חיים תכננה לסור לבית הורי החתן כדי לנסות וליישר את ההדורים.

באותו היום לימד ר' חיים בבית המדרש, ובאמצע היום הודיע לתלמידיו בחגיגיות כי מגיעה לו ברכת מזל טוב, שהרי בתו השתדכה.

התלמידים המשתאים לא הבינו, האם יש לרבם רוח הקודש? נבואה?

ר' חיים חייך ודחה את הערכתם. הוא טען כי ידע זאת על פי המשנה בפרקי אבות המלמדתנו "בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך". ר' חיים הסכים באותו הרגע להתפשר עם הצד השני, לבטל את רצונו מפני רצונם של אחרים, וממילא ידע כי סוכמו פרטי השידוך והחתונה.

 

מוכנותו של ר' חיים לבטל את רצונו מפני רצון הזולת מרחיבה את 'שבחו של אהרון שלא שינה', לא רק בהימנעותו מהכנסת עולמו שלו, מערכות האגו ו'הקנאה והתאווה והכבוד' לרגע של העלאת הנרות, אלא גם למקום של המפגש עם הזולת ופניו ולא רק עם 'פְּנֵי הַמְּנוֹרָה'.

 

  


שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת צבי